Breaking point [niall horan]

chapter 15

מטרה: 10 תגובות.
נקודת המבט ריה

אני סתרתי לו, אני ריה ת׳ומאס סתרה למישהו, בכל ימי חיי אף פעם לא הרמתי את ידי על מישהו והיום זה קרה. היום סתרתי לנייל, ההבנה על כך החלה לחלחל בי לאיטה והתחלתי להבין אט אט את פשר מעשיי, את הגבול ששברתי באותו רגע.

״את סתרת לי ריה, לא עושים דברים כאלה לנייל,״ קולו נהם מעליי בקור, הוא לא הרפה מאחיזתו אך אני לא הייתי מסוגלת עוד לשאת זאת ההבנה האילמת היכתה, שחציתי את הגבולות שלי.

הגבולות המפרידים בין בני אנוש לחיות פרא
וזה מה שהפכתי להיות- חיית פרא חסרת מעצורים, פחדנית עלובה המשתמשת בידה במקום להשתמש בפיה לצורך דיבור ו-וויכוח. הפכתי להיות בדיוק כמוהו, בדיוק כמו נייל. כמו האדם ששנאתי כל כך.

דמעות חמות עלו על עיני, שהבנה זו חלחלה בי, הגועל עצמי שהרגשתי הרג אותי מבפנים. רגליי לא יכלו לשאת את משקלי והרגשתי אותן רועדות ואותי אט אט מתמוטטת. הייתי בטוחה שנייל יעזוב אותי אך האיבוד שיווי משקל שלי גרם לו להחזיק אותי בחוזקה ולצנוח יחד איתי לקרקע.

דבר לא יצא מפיו הוא רק המשיך להביט בי עם הקור הניבט בעיניו. ״הפכתי להיות כמוך,״ קולי קרא, זו לא הייתה האשמה וכעס, זה היה דאבון לב, כאב וצער עמוק.

ופחד, פחד מפני המציאות באמת כזו, שאני הפכתי כמוהו. לאדם חסר רגישות קר מדכא, הקיים על כאבם של אחרים ושליטה בהם גורמת לו להרגיש טוב יותר עם עצמו. האימה שאחזה בי הייתה בלתי נסבלת.

הייתה מלאה בשנאה עצמית וגועל, גועל מפני המציאות שהתממשה למול עיני המציאות ששנאתי והרחקתי אותה מעליי. דמעות המשיכו לזרום על פניי, לא עוצרות. מחיתי אותן שוב ושוב אך הן המשיכו לזרום, כאילו הסכר נפרץ והנהר שבעיני זרם החוצה.