Breaking point [niall horan]

chapter 34

נקודת מבט ריה

התעוררי, הגיע הזמן! קול קרא מירכתי מוחי, ידעתי היטב שאני חייבת להקשיב לו, ללכת אחריו ולהתעורר. שקט, שלווה זה מה שהרגשתי, קטיפה לבנה זה מה שהרגשתי. נתתי לגופי את הכוחות שלו הוא היה צריך כדי להתעורר, כדי שעיני יפקחו.

פי היה יבש, וגופי כבד, אך הצלחתי אחר מאמץ אדיר לפקוח את עיני. ידי היתה לחוצה בחוזקה, ידעתי שנייל היה פה, אך זה אפשרי שהוא נשאר כאן למשך כל הזמן? ידעתי שעבר זמן ארוך, אך לא ידעתי כמה. הנעתי את ראשי לעבר ידי.

ידי הייתה שזורה בידו של נייל בהתאמה מושלמת, אהבתי להביט עליהן ככה, הן נראו מתאימות כל כך. הרמתי את מבטי עוקבת אחרי קווי המתאר של גופו, הוא היה מכורבל בעצמו ועורו סמר לנוכח הקור המקפיא שהיה בחדר. הוא ישן בחוסר נוחות אך נראה יפה כל כך שליו ורוגע בעיניו העצומות.

שערו הפרוע על מצחו. רציתי לקרב אותי אליו יותר אך פחדתי מכך שתגובתו תהיה קיצונית. החלטתי לקחת את הסיכון הפעם, מקווה בכל ליבי שהפעם זה יהיה שווה את זה. ״נייל,״ קולי יצא נמוך וקשה, כמו אלפי זכוכיות נגרסות זו בזו. עיניו נפקחו מיד והורן שראו את עיניי, ״ריה, התעוררת,״ קולו היה מלא באושר.

״כן, בוא תשב איתי,״ נעתי אחורה והרמתי מעט את השמיכה, ״קר פה.״
~~~
נשאר פרקים מעטים לסוף, אז תפציצו לקראת הסוף.
באהבה,
וויט א'נגל.