Breaking point [niall horan]

chapter 33

נקודת המבט נייל

אחות בית הספר הזמינה אמבולנס בשנייה שראתה את פניה של ריה. נסענו לבית החולים והיא הייתה תחת בדיקות ומספר רופאים ממחלקות שונות מיהרו לחדרה מה שגרם לליבי לפעום בחוזקה מדאגה.

״למה היא לא מתעוררת?,״ שאלתי מתהלך הלוך חזור בחדר ההמתנה לא מסוגל לשבת אף לא לרגע קט. הרופא יצא מחדרה וניגש אליי. ״הוריה נסעו לפגישת עסקים לפי מה שהבנתי, ומי אתה?,״ שאל. בלעתי את רוקי.

״אני חבר שלה, וכן הם נסעו עם אבא שלי,״ הוא הרים גבה, ״אתה בטח נייל,״ הוא הודיע. ״כ-כן איך..?״ , ״היא מלמלה את שימך מספר פעמים, היא התייבשה, היא גם לא אכלה כמעט כלום, משקלה סביר אך היא חייבת להישאר כאן למעקב למספר ימים,״ הסביר והנהנתי.

״היא תיהיה בסדר?,״ קולי דואג. ״כן, היא תחת השפעה של תרופות מרפות לכן נצטרך להעביר לה נוזלים דרך הווריד,״ הוא פנה ללכת אך עצר והסתובב אליי. ״אתה יכול להיכנס אליה, אבל היא לא תתעורר בזמן הקרוב, אני סבור,״ בשניה שמילים אלו עזבו את פיו, רצתי לחדרה מתיישב על הכיסא.

״ריה, אני מקווה שאת שומעת אותי, הכריחו אותי לצאת מכאן מקודם אבל לא הלכתי לשום מקום ואני לא אלך גם, אני מבטיח,״ חייכתי אליה אך עיניה סגורות. ליטפתי את לחיה, מראה לה שהיא לא לבד ולחצתי על ידה כדי שתדע שיש מישהו כאן.

״נ-נייל,״ קולה יבש וקשה. ״אני כאן,״ אישרתי. השעות חלפו ומצאתי את עצמי נרדם על הכיסא בצורה הכי לא נוחה שיכולה להיות, עדיין אוחז בידה וקופא מקור של מיזוג האוויר בחדר. זאת הייתה שינה בה לא חולמים, אתה רואה מסך שחור וחושב על כל הרוע שעוללת לבן אדם שאתה אוהב.

הרגשתי את הקור מחלחל לעצמותיי וגבי כואב מהתנוחה בה ישנתי אך הייתי חייב את השינה הזאת, לכן נתתי לה לסחוף אותי, בתקווה שכשאתעורר היא תהיה ערה גם כן.

~~~
בואו נקווה שנגיע ל20 הצבעות.