Breaking point [niall horan]

chapter 27

נקודת המבט נייל

שבוע. שבוע שלם עבר מאז הפעם האחרונה שהיא שמה לב אליי. לא אכלתי כמעט, אני לא יודע מה עובר עליי, אבא שלי רק התאכזר אליי יותר כשלא התייחסתי אליו. השרירים שלי תפוסים מהמכות הקשות שלו. אבל הדמעות לא מצאו את דרכן לצאת. משהו ממני מת.

האור שהבזיק בי לרגע אושר קט, כבה על ידי קרח.
הלב שלי צמא לה, הגוף שלי נואש למגעה, אפילו להבריש את אצבעותיי בשיערה, אבל היא לא מוכנה לכך. מאז היום ההוא התחלתי להסתבך בקטטות, לשתות, לחזור מאוחר ולחטוף מאבי על כך.אבל לא היה לי אכפת. אתמול נתקלתי בה במסדרון, אבל היא אפילו לא הכירה בי.

עינינו נלכדו לשבריר שניה והיא פנתה לכיוון השני, היא עברה מקום בכיתה, החליפה שותף במעבדה.
״פאק!,״ צעקתי נכנס לחדרי וחובט בקיר העבה עם ידי החשופה, פוצע את פרקי אצבעותיי. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. נכנסתי לאמבטיה פותח את המים ומתיישב בתוכה עם בגדיי נותן למים לפגוע בגבי ולשטוף את הכאב אבל זה לא עוזר.

״נייל!,״ קולו של אבי מהדהד בין קירות חדרי. ״כן--,״ פניי עטו הצידה בתנועה חדה כאשר ידו של אבי הכתה חריפות בפני. השפלתי את מבטי, לא מעז לעצבן אותו יותר. ״התקשר אליי המנהל שלך, אתה רוצה להסביר לי למה את מתקוטט עם חבריך לכיתה? למה אתה מאחר לשיעורים או אפילו מבריז?,״ קולו רגוע אך כעס ברור תבול בו.

״אני מצטער,״ לחשתי. ״מה זה?,״ ידו חפנה את סנטרי בחוזקה כופה עליי להביט בעיניו היוקדות. ״אני מצטער אבא,״ אמרתי. ליבי דוהר כשידו הפנויה התכווצה לאגרוף שיצר מגע עם בטני שולח אותי למסע ייסורים על ריצפת חדרי. ״זאת פעם אחרונה נייל,״ הוא אמר ויצא מחדרי משאיר אותי לסבול מנחת זרועו.