Breaking point [niall horan]

chapter 24

נקודת המבט ריה

התעוררתי אסופה בזרועותיו של נייל, צמודה לחזהו השרירי והחשוף. נשימותיו החמות דגדגו את צווארי, הפלאפון השמיע את צילצולו שוב ושוב. רציתי להתחמק מזרועותיו של נייל בלי להעיר אותו, אך הדבר לא נראה אפשרי בגלל האדיקות שבה הייתי צמודה אליו. החלטתי לנסות בכל זאת, ולאחר מספר ניסיונות הצלחתי.

זיהתי מיד את המספר שהופיע על המסך, זה היה המספר של אבי, הוא וודאי כעס מאוד על כך שלא הודעתי, לא התקשרתי ולא חזרתי לישון בבית. אני בהחלט מעדיפה לדחות את השיחה הזו אך אם זה יקרה התוצאות היו נוראיות ביותר, בלתי נסבלות, וריתוק יהיה באמת עונש קליל לעומת מה שיחכה לי.

הבטתי בנייל. הוא היה שקוע בשינה עמוקה ולא רציתי להעיר אותו. השתקתי את הפלאפון, לקחתי את נעליי ויצאתי החוצה ועניתי לשיחה. ״אוו, נזכרת לענות, איפה היית?,״ קולו הזועם של אבי נשמע מהצד השני. ״אבא אני כל כך מצטערת, הייתי אצל חברה,״ שקר מן הסתם.

אם אבי ידע שביליתי את הלילה אצל בן, אני אטוס לצד השני של הפלנטה לפניימיה דתיה ומסורתית שתלמד אותי ׳איך להתנהג׳ ואני בהחלט מוותרת על כך. ״הייתה לנו עבודה לעשות והפלאפון אבד לי, מצאתי אותו רק הרגע, אני לגמרי שכחתי, אני כל כך מצטערת,״ שיקרתי באופן קולח ואמין, חוץ מההתנצלות שהייתה כנה.

באמת הצטערתי על כך שביליתי אצל נייל במקום להיות בביתי. אומנם ראיתי נייל שונה אך עדיין אני לא סומכת עליו לחלוטין ולכן החלטתי לחזור לביתי. אני לא יודעת מה הוא מתכוון לספר, אך קיוויתי בכל ליבי שלא יספר דבר על הלילה כי אם זה יקרה אין ספק בכך שחיי יהרסו. סגרתי את דלת הכניסה ויצאתי לוקחת מונית חזרה לביתי ומשם להבית הספר, שגרת חיי.