Breaking point [niall horan]

chapter 8

נקודת מבט ריה

כאב, כאב נואש אחז בי בכל דבר שיכל. לא עזב אותי, הבטתי בבואתי במראה; דמות חזקה ואמיצה עומדת זקופה, גאה בעצמה בחייה בנפשה, אך מדוע איני מרגישה כך? מדוע אני שבורה ומיוסרת מבפנים?

למה נפשי לא עומדת בכך? למה אני מטומטמת מבפנים ומבחוץ האומץ והחוזק משתקף על כל גופי? ״ריה,״ קול של אימי נשמע כשהיא פתחה את הדלת. הייתי דומה לה בהרבה דברים. בגבי הזקוף, בעיניי הגאות השחורות שירשתי ממנה, באומץ הבלתי נדלה שגם לקחתי ממנה.

היא לא ידעה על מה שעברתי, שנוכחותה השאתה עליי רוגע ושלווה באופן קבוע. ״יקירה, את יודעת שהיום יש מפגש של אנשי עסקים עם אביך, אני מצפה ממך את המקסימום של הנימוס ויופי שהינך יכולה להפגין,״ היא ליטפה את שערי בעדינות.

״אני יודעת שאת מסוגלת לכך, את ביתי המדהימה״ היא נישקה אותי בקלילות לפני שעזבה את חדרי. לא הייתי יכולה להגיד אחרת, האמנתי לכל מילה שיצאה מפיה. ידעתי היטב כי ולא היה טעם להתווכח עם כך.

למרות מילותיו של נייל שהסתובבו בראשי וגרמו לאיבוד הביטחון שלי להחריף מרגע ושום דבר לא עזר, ידעתי רק דבר אחד. שאני לא אאכזב את אימי, לא משנה מה יקרה.

בגדיי הונחו על מיטתי וזרם קולח של מים קרירים זרם על גופי העירום, נתן למחשבותיי להפליג הלאה יחד עם השירים שנשמעו ברקע. שמלה אדומה צמודה עם מחוך וחגורה תואמת הולבשו על גופי הנקי. נעלי סירה על רגליי, את שערי סידרתי בתסרוקת שהשלימה את המראה הכללי ונתנה תחושה של כבוד סובלנות ונימוס.

הבטתי במראה פעם אחת אחרונה לפני שפתחתי את הדלת וירדתי באטיות במדרגות, מכינה את עצמי לקראת הארוחה הצפויה עם בוודאי אנשים משעמים המדברים על עסקים שאינם יהיו מתחומי העיסוק והעניין שלי, אך המטרה היחידה שלי הייתה כמובן כבוד ונימוס לשם הוריי.

~~~
חזרתי הביתה בשבת הראשונה! אז כן התגייסתי! וזה מאתגר, שונה ודי קשה אבל אני מקווה להתמודד עם זה היטב.
שבת שלום,
באהבה,
וויט א'נגל.