Breaking point [niall horan]

chapter 16

מטרה: 25 הצבעות.
נקודת מבט נייל

שיחררתי את ידיי מצווארה. התמוטטנו לרצפה, נשימותיי כבדות, עיניי מתרככות למראה של נערה חסרת אונים אשר ניצבת למולי. ״הפכתי להיות כמוך,״ קולה קר אף לא טיפת רגש. היא הביטה לעיניי בריקנות שגרמה לעורי לסמור. מה עשיתי?

״ריה?,״ הנחתי את ידי על לחיה מנסה לגרום לה לצאת מהאפקט שבו ראשה נודד. ״ריה תעני לי!,״ דרשתי. אך כלום, אפילו לא מצמוץ. ״אתה שברת אותי עד הסוף נייל,״ הדמעות שוטפות את לחיה הסמוקות מכעס. ניסיונות למחותם לא הועילו.

״אני..״ ניסיתי להתעורר מהסיוט של המצב המתרחש ברגעים אלו. ״אתה הצלחת, זה מה שרצית כל הזמן הזה הלא כך?,״ קולה עלה בווליום. ריה, הנערה שליבי דואב לדמותה וידיי רק מיחלות עד סוף את גופה, הודתה שאני שברתי אותה.

״אני מצטער,״ לחשתי על גבול הדממה, לא בטוח אם היא שמעה או לא. ״אני מצטער כל כך,״ דמעה עשתה את דרכה במורד פניי, אך לא טרחתי למחות אותה.

נקודת המבט ריה

״אני מצטער כל כך,״ קולו של נייל הגיע לאוזני מרחוק, אך מלא ברגש בעיקר אשמה וכאב. ראיתי הכול בטשטוש, ראשי הסתחרר והכול מולי היה בערפל. ״בואי ניקח אותך מכאן,״ קולו של נייל נשמע, מתוך הערפל אך לא הייתי בטוחה בכך.

האם זה היה קולו? אין לי ביטחון מלא בכך, אך ראשי היה מסוחרר וערפל כיסה את שדה הראייה שלי עד שהנהנתי, מותשת וחסרת חשק לאדם שהציע ברוב טובו את עזרתו. נתתי לו להרים אותי ונתליתי על כתפו, לא מסוגלת לעשות דבר מעבר לכך.

הוא נשא אותי למחוז חפצו, מקום אשר לא ידעתי עליו. ההחלטה הייתה בידיו בלבד ולא היה לי שום יכולת להתנגד. כוחותיי אזלו ממני, וגופי היה מותש וחסר יכולת מינימלית לעמוד בכוחותיו. לא התנגדתי לאדם שהחזיק בי, לא היה לי כוחות לכך.

רציתי רק שקט ומנוחה, ולהיות הרחק מכאן. הכאב בגופי התחזק בכל שניה, ואני נשענתי על האדם שנשא אותי, עוצמת את עיניי ולא נותנת לדבר להפריע לשלוותי הקטנה והרגעית.

ביקשתי שקט מה זה המון זמן ורק עכשיו קיבלתי זאת ולכן ההחלטה לנצל זאת עד תום תהיה החלטה נבונה ביותר מבחינתי. ראשי הלם בכאב, עיני שרפו אך מעולם לא הרגשתי רגועה יותר כמו הרגע הזה.

ריח שאני מכירה, אך לא יכולתי לזהות בוודאות אפף אותי, זהיתי את הריח אך לא יכולתי להגדיר את מקורו. החלטתי לוותר על הניסיונות הכושלים שלי ולתת לשקט והשלווה לחדור לעצמותיי, להרפות את גופי הנוקשה.

חזה מוצק היה תחת ראשי, ידיים שריריות עטפו את גופי ולקחו אותי יחד והרשתי להכל להרפות סביב וללכת.