Breaking point [niall horan]

chapter 5

מטרה: 38 הצבעות.
נקודת מבט של נייל

ליטפתי את רגלה מנסה לגרום לתגובה כלשהי לצאת ממנה, וכרגיל הצלחתי. גניחה לא רצויה מצידה נפלטה מבין שפתיה. ״אני אוהב את כך שאת גונחת בשבילי,״ לחשתי לאוזנה, וגופה רעד באופן נראה לעין וזה שישעשע אותי במיוחד.

״ואני שונאת אותך,״ קולה בקושי שובר את גבול הלחישה. גיחכתי, ״את לא מתכוונת לכך,״ עיניי יקדו בה. היא רק ישבה שם, עיניה משקפות פחד ורגשות מעורבים נוספים.

שנייה אחרי היא פשוט קמה לרגליה חופנת את תיקה בידיה ורצה מחוץ לדלת הכיתה, לא מייחסת חשיבות לקריאות המורה אחריה. ״זה בסדר גברת סאנדרס אני אלך אחריה,״ חייכתי אליה בחביבות.

״תודה רבה מר הורן,״ היא חייכה חזרה ואישרה עם הנהון קצר את היעדרותי מהשיעור. היא לא הגיעה רחוק, רק עד קצה המסדרון. רצתי אליה ריצה קלה ובלי לתת לה הזדמנות להגיב משכתי אותה לחדר הסמוך ביותר, ארון השרת.

הצמדתי את גופה הרועד לקיר מביט בפניה אך החיוך נמחק מפניי כלא היה. ״את בוכה,״ אמרתי לא כשאלה. עינייה חיפשו אחר כל דבר אחר מלבד להביט בי. הנחתי את ידיי על לחיה חופן את פניה, מבריש את אפי בשלה.

״כמה דמעות לא יעצרו אותי ריה,״ לחשתי נצמד לגופה אף יותר. ״תן לי ללכת,״ קולה רועד וידיה יוצרות מרחק בנינו. ״את לא רוצה אותי? את לא אוהבת שאני נוגע בך ככה?,״ העברתי את ידיי על מותניה.

״את לא אוהבת שאני מנשק אותך ככה?,״ הצמדתי את שפתיי לשלה לשבריר שניה. ״אם לא אני, אז אף אחד לא יגע בך, אף אחד לא ירצה ילדונת פטתית, בכיינית, שמחפשת תשומת לב מכולם,״ לעגתי.

עינייה שיקפו שנאה אבל לא היה לי אכפת. ״אתה מחליא אותי,״ היא אמרה. ״מה, מה זה? האפרוח צייץ משהו?,״ צחקתי מתרחק ממנה ופונה לדלת החדר.