Breaking point [niall horan]

chapter 23

נקודת המבט נייל

הרגשתי את האיברים הפנימיים שלי נמסים, לשונותינו רקדו נלחמות לדומיננטיות. ״רי,״ לחשתי לנשיקה, לא מסוגל לשלוט בתחושותיי. התקרבתי עוד גורם לגופה לנטות אחורנית, ידי אוחזת בעורפה כדי לתמוך בגופה. גופי מרחק מעל שלה, עיניי עצומות וידיי משוטטות על גופה ללא שליטתי.

ידיה אחזו בשולי חולצתי, שברתי את הנשיקה לשבריר שניה רק בשביל להסיר את החולצה מגופי, מביט לעיניה. ״ריה אני חושב שאנחנו ממהרים,״ חייכתי אך פניי נותרות רציניות. היא הנהנה אך עיניה סוקרות את פלג גופי העליון החשוף לנגד עיניה.

נשכבתי לידה על הכרית מפנה לה מקום ומסמן לה להצטרף. ראשה נח על חזהי, אין רגש או מילה מתאימים ברגעים אלו לתאר את מה שעובר בגופי ובתודעתי. אצבעותיי סבוכות בשיערה העדין כמשי, זרועה האחת נחה רפויה על שרירי ביטני.

״נייל?,״ קולה שבר את מסך המחשבות הרצות במוחי. ״כן?.״ היא לא ענתה שניות מספר. ״ריה  הכל בסדר?,״ שאלתי מודאג במקצת. ״כן זה פשוט שרציתי, אממ, רק רציתי לשאול אותך שאלה אבל זה לא משנה,״ היא הביטה בי וחזרה לשכב.

״תשאלי מה שרצית, לשמור בבטן זה לא טוב, תיראי מה זה עשה לי,״ ניסיתי להתלוצץ ותגובתי אכן גרמה לצחקוק קל להישמע מבין שפתיה. ״למה?,״ היה כל מה שהיא אמרה, אך ידעתי בדיוק מה כוונתה. ״זה סיפור די ארוך אבל אני אקצר אותו בשבילך,״ חייכתי לעצמי, ממשיך ללטף את שיערה.

״אוקיי,״ קולה עייף. ״לפני כמה שנים הייתי עם אבא ואמא שלי בטקס פרסים על עבודתה והיא זכתה בשלושה מתוך חמישה. הרשינו עצמינו לטעות טיפה אך אבא שלי היה שיכור מכדי לנהוג,״ נרתעתי מהזיכרון. ״עוד לא קיבלתי את הרישיון שלי אבל החלטתי לקחת את המושכות לידיי ולהיכנס מאחורי ההגה, מה שהוביל לזה שסטינו למסלול הנגדי בהיותי שיכור בעצמי.״

עצרתי עוצם את עיניי על מנת לחסום את התמונות מאותו לילה. ידה מציירת צורות אקראיות על חזהי וביטני. ״רק אני ואבא שלי שרדנו, אמא שלי נהרגה ומאז אותו ערב, אני לא מפסיק להאשים את עצמי. אני סובל מסיוטים, אבי מאשים אותי במותה ואני יודע שזאת אשמתי אך הוא לא עוצר בכך.

בכל הזדמנות הניתנית לו הוא משפיל, מכה, ומבזה אותי,״ כתפיי התקשחו תחת המחשה. כף ידה נחה שטוחה על ליבי והרפיתי. רק מגע אחד שלה יכול להמיס קרחונים בקוטב הצפוני. ״זאת לא אשמתך נייל,״ היא לחשה מחככת את ראשה על גופי. ״אני כבר לא יודע למה להאמין,״ לחשתי.

נשימותיה התייצבו והיו אחידות, היא נרדמה.
״לילה טוב ריה,״ לחשתי אליה מושך את השמיכה מעלינו ועוצם את עיניי, נותן לשינה לסחוף אותי למקום שקט ושליו.