אדלה | 1912
אני הולכת לכיוון דלתות הפלדה של חדר האוכל ופותחת אותה עם המפתח היחיד שלי. (המפתח פותח כל דלת מכיוון שלכולם יש את אותו המנעול) אני פותחת בעדינות את הדלתות.
הדבר הראשון שאני מבחינה בחדר האוכל זה שהמקום מריח כמו זבל, אולי ביצים סרוחות. אני צובטת את אפי בזמן שאני הולכת, מחפשת את "החבר" שאני צריכה לארח לו חברה. אני רואה חלק מהמטופלים לוקחים את מה שנראה כמו אוכל. זה לא נראה כמו אוכל בכלל! זה רק נראה כאילו הם אספו מרכיבים ומחצו אותם ביחד. רק המחשבה לאכול משהו כזה גורמת לי להתכווץ.
דבר טוב שאמא שלי שולחת לי את האוכל שלה.
אני מביטה מסביב כדי למצוא את החבר שלי. אני מזהה כמה מהמטופלים כאן. לדוגמא, אחת מהאנשים שמחכים בתור נקראת איזי. איזי כאן בגלל שהיא מכורה לסקס. בדקתי את הפרופיל שלה פעם, ורשום שהיא עשתה סקס עם יותר מ10 גברים ביום. איך אין לה מחלה בגוף?
מטופל נוסף שאני מזהה זה גבר בשם ג'ורג'. הוא הכי מוזר, ממי שאני מכירה. הוא מאמין שהוא חצי חתול. הוא עושה מיאו, זוחל, ומגרגר בדיוק כמו חתול אמיתי. אבל מה שגורם לו להיות מוזר יותר זה שהוא הורג חתולים ושומר את הפרווה של החיה המסכנה, ותופר אותם כדי להפוך אותם לשמיכות לבני אדם.
"תסלחי לי?" אני שומעת קול, ומרגישה טפיחה קלה על כתפי. "את אדל? את מארחת לי חברה?"
אני מסובבת כדי להביט בבחור. הוא מטר שמונים לפחות, אז אני חייבת להרים את פניי כדי להביט בפניו.
"לא, אני לא אדל. השם שלי זה אדלה, ואני מנחשת שאני הולכת להיות החברה הכי טובה החדשה שלך, לא?" אני אומרת בבירור ללא שעשוע.
"ובכן אני מנחש." הוא אומר. יש לו תלתלים על ראשו, הם תלויים בריפוי על כתפו.
"אסור שהשיער שלך יהיה פזור." אני אומרת לו.
"אני יודע, אבל כמו שאת יכולה לראות," הוא מרים את ידיו שאזוקות ביחד, לא מאפשרות לו להפריד את ידיו. "אני לא יכול. ובכל מקרה אין לי גומיה."
"לי יש." אני מצביעה על הגומיה שבידי. אני תמיד באה מוכנה למקרה שהגומיה שלי תקרע או תאבד.
הוא מהנהן במבוכה ומסתובב כדי שאני אוכל לאסוף את שיערו. וכך אני עושה. אני עומדת על קצות אצבעותיי מכיוון שהוא דיי גבוה.
"הנה." אני אומרת. הוא מסתובב ומחייך. "אני יכולה לקורא לך הארי? או שאני צריכה לקרוא לך מר סטיילס?"
"לא זה ולא זה." הוא עוצר ובוהה בי. לא הבחנתי באיך שעיניו נראות, עד עכשיו. הם בגוון מושלם של ירוק, לא בהיר מידי, לא כהה מידי. "תקראי לי דאדי."
אני מתחילה לצחוק, אבל הוא לא לוקח את זה כבדיחה. דאדי? הוא רוצה שאני אקרא לו ככה?
"אני לא הולכת לקרוא לך ככה! אתה משוגע." אני צוחקת. הוא רק בוהה, עם עיניו שתקועות על גופי. בחוסר ביטחון אני עוטפת את ידיי סביב החזה שלי ומכסה את החברים היקרים שלי.
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fiksi Penggemarבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
