אדלה | 1912
אני מסרקת את שיערי, ואוספת אותו לזנב סוס. אני בוהה במראה הקטנה שלי, בזמן שאני אוספת. בזמן שאני מביטה בעצמי, אני מוצאת חצ'קון קטן בדיוק מעל הגבה הימנית שלי. פשוט מעולה, בדיוק מה שאני צריכה.
אני מביטה בנמשים הקטנים שלי שמסביב הלחיים והאף שלי. תמיד שנאתי את הנמשים שלי, לפעמים כשהלכתי לבית הספר ראיתי כמה מהחברים שלי שמנסים הכל כדי להסתיר אותם. אבל אמא שלי תמיד צעקה עליי כשעשיתי את זה. היא אמרה לי שאיפור הורס את הפנים שלך, וביום כשלא תשימי מייקאפ בכלל, את תראי כמו חתול קירח.
אני לא רוצה להיראות כמו חתול קירח, אז מאז הבנתי את זה על המייקאפ והסתדרתי עם הנמשים שלי.
אני מחליקה את השמלה שלי בעזרת ידיי לפני שאני יוצאת מהחדר. החדר שלי בבית המשוגעים הוא בכלל לא כמו שיש לי בבית, זה קר וחשוך, ביחס לחדר השני שלי שממולא בפוסטרים וציורים.
אני אפילו לא טורחת לסדר את המיטה שלי, מכיוון שהיום זה היום שמכבסים. לא על ידי כמובן! אני מאחלת בהצלחה לאדם שבאמת מכבס.
אני הולכת אל הקפיטריה כדי לפגוש את הארי. אתמול, אחרי שליוויתי אותו לחדר שלו, אמרתי לו שיפגוש אותי כאן. הוא לא נראה כאילו הוא שם לב, הראש שלו נסע מחוץ לחלל.
כשאני פותחת את דלת הקפיטריה, הוא שם, רק לא יושב איפה שאמרתי לו. במקום הוא עומד בתור עם כמה מטופלים אחרים כדי לקחת אוכל.
אני מתיישבת בשולחן ומחכה לו בסבלנות. הבחנתי בכך שהידיים שלו עדיין אזוקות בדיוק כמו אתמול. הוא לא יכול להיות יותר מידי מסוכן כדי להיות אזוק עשרים וארבע שעות.
מבלי אפילו לחשוב, עיניי סקרו את גופו. הכתפיים החזקות שלו, נראות טוב עם החליפה האפורה שהוא לובש. השיער שלו, מתחיל חלק מהשורש עד לתלתלים מעטים בקצוות.
"את אוהבת את מה שאת רואה?" הארי אומר עם חיוך על פניו. אני מסמיקה במבוכה מכיוון שהוא תפס אותי בוהה בו.
"אני אה- לא בדקתי אותך, אם זה מה שאתה אומר." אני מגמגמת.
"כמובן, כל מה שמציף את הסירה שלך בובה." הוא מתיישב לידי, ומניח את המגש השחור על השולחן. הוא מרים את המזלג שלו ודוקר אותו בגזרים שמהגריל. הוא מביא את המזלג קרוב לעין שלו ובוחן את זה.
"זה לא נראה כמו גזר מהגריל. זה מזכיר לי קליפת תפוז ישנה."
אני צובטת את אפי, "אני יודעת, זה אחד הסיבות שאני לא אוכלת את האוכל מכאן."
"אז מה את אוכלת?"
"אמא שלי באה לבקר אותי פעם בשבוע, בזמן שהיא כאן היא מביאה אוכל שישאר למשך כל השבוע," אני אומרת, "היא לא הבשלנית הכי טובה, אבל אני מעדיפה את זה."
הוא מהנהן. הוא קם וזורק את השאריות אוכל מהמגש שלו.
"את רוצה לצאת לגינה?" הוא מדבר.
"יש גינה?" אף פעם לא ידעתי את זה. איך הייתי כאן במשך שבועיים מבלי לדעת שיש כאן גינה.
"ובכן זה מה שבעלת הבית אמרה לי. היא גם אמרה לי שאפשר להגיע לשם אם נצא מהיציאה האחורית." הוא מביט בי עם גבה אחת מורמת.
אני מוחצת את שפתיי ביחד. "בסדר בוא נלך."
הארי מושיט את ידיו האזוקות אליי. אני לוקחת אותם בידיי והוא עוזר לי לעמוד.
~
אנחנו פותחים את דלת הפלדה שמובילה לגינה. הלסת שלי באיטיות נפערת.
יש פרחים בכל מקום, סוגים שונים. ורדים, בכל הצבעים השונים. חרציות, צבעוניים, חמניות, ממקומים במקומות שונים.
"זה יפיפה. זה בהחלט הדבר הכי יפה שראיתי בכל חיי." אני מביטה בהארי כדי לראות את הבעת פניו, אך אני מזיזה את ראשי בחזרה כשאני רואה שהוא מביט בי.
"ראיתי משהו יפה יותר." הוא אומר בשקט.
לבי מתחיל לפעום בחוזקה, גורם לקצב להיות לא נורמלי.
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fanfictionבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
