Asylum (Harry Styles AU)

[18]

הארי | 1912

ככל הנראה אדלה צעקה כל כך חזק שחצי מבית המשוגעים שמע את צעקתה.

חלק מן הנזירות הגיעו בריצה לראות מה הייתה הבעיה אך כשהן ראו את הראש הלא מזוהה נופל עם דם, עיניהם נסגרות וידיהם מתחברות,מתפללים לצרות הנשמה שיעברו.

הגברת הופיעה ביחד עם שלושה שוטרים מאחורייה. היא בדקה את הראש, היא לא נראתה נגעלת בכלל. היא לא נרתעה או התכווצה. שוטר אחד לבש כפפות ועלה על סולם כדי להוריד את הראש התקוע על הגג.

כשעשה זאת, הוא סחב את הראש דרך אחיזה בשיערו ומיקם אותו בתוך שקית ריקה שקצין אחז בה.

השוטר הפנוי ניגש אלינו בכדי לחקור אותי ואת אדלה.

״שלום, אני הקצין גריפן.״ הוא אומר.

״האם שניכם העדים לפשע?״

שנינו הנהננו בראשנו. הוא לבש את משקפיו וכתב בעט על המחברת הקטנה שלו.

״האם אוכל לדבר עם שניכם בפרטיות? אני רוצה לשאול את שניכם מספר שאלות.״

שנינו קמנו מהאדמה המלוכלכת, ועקבנו אחר השוטר הקצין. הוא לקח אותנו למקום כלשהו בתוך בית המשוגעים שאני ואדלה אף פעם לא היינו בו (-אלוהים הארי מה אתה חש אתה נמצא שם בקושי שבוע.סליחה הייתי חייבת).

עצרנו אל מול דלת כסופה עם חלון מרובע קטן באמצע. הוא שולף מפתח מתוך כיסו הקדמי ופותח את הדלת.

״היכנסו.״ הוא דוחף את הדלת וגורם לשנינו להיכנס לפניו.

לחדר היה כיסא, עם שתי כיסאות בצד אחד וכיסא נוסף שנראה נוח יותר בצד השני.

״בבקשה תשבו.״ ידו הצביעה על הכסאות.

הגנבתי את ידי על גבה של אדלה משאיר אותה שם עד שמוודא כי היא יושבת על הכסא, ואז ישבתי.

״לא חסרים לך נימוסים, בחור צעיר.״ הוא אומר מעביר ידו דרך שיערו הבלונדיני. ״אמך בטח לימדה אותך בצורה יפה.״

״כן, היא כן.״ השבתי.

״היא לא, מן הסתם, אם אתה נעול בתוך המקום הזה. שמעתי שעשית כמה דברים מטורפים, מר סטיילס.״ הוא צוחק.

אני אוחז בחלק התחתון של הכסא, חופר את ציפורני אל תוך העץ. אדלה בטח שמה לב לכך מכיוון שמיקמה את ידה על ברכי ומחצה אותה לפני שהורידה.

הקצין גריפן כיחכח בגרונו והכין עצמו לכתוב במחברת.

״אז אדלה קינג, מה שניכם עשיתם לפני שגיליתם את הראש?״ הוא שאל. אדלה היססה לענות. ״אל תדאגי אהובה, קחי את זמנך. הראש הזה היה די מפחיד.״ הוא קרץ לה.

הקריצה הקטנה הזו שקרץ לה, גרמה לדמי לרתוח. איך הוא מעז לפלרטט איתה, היא שלי. אני יודע שאני לא צריך לקנא, מאחר ולא ראה את נשיכות האהבה שהשארתי על גופה.

אדלה קימטה את אפה בגועל.

״הארי ואני ניקינו את הבקתה, שהגברת תוכל להשתמש בה. היא הייתה נטושה ואף אחד לעולם לא היה נכנס אלייה.״ היא אומרת.

״אה, אני מבין. אז הארי, מה מערכת היחסים שלך עם גברת קינג?״ הוא אומר בבירור מסתכל על אדלה, אפילו לא מציץ לעברי.

״היא רק חברה לקיץ. אנחנו לא יותר מאשר סתם חברים.״ אני מסנן דרך שיניי, מקווה שהקצין שם לב והסתכל עלי. לא רציתי את עיניו על הפרח התמים שלי.

״שאלה זו היא לשניכם. למי לדעתכם הראש שייך?״

״באמת אין לי מושג. אינינו מדברים עם הרבה אנשים כאן והראש לא נראה מוכר.״

״מה איתך הארי?״

״אני מסכים. אין לי צל של מושג למי זה יכול להיות שייך. אבל חלק מן המאפיינים כן נראה מוכר.״

הקצין כתב זאת, ופתח את פיו לדבר. אך לפני שיצאו מתוכו מילים, נשמעה דפיקה על הדלת.

״היכנס.״ הוא אמר.

״אדוני הקצין זיהינו את הראש.״ אמר השוטר שמיקם את הראש בתוך השקית. אדלה ואני סובבנו את ראשינו והקשבנו למה שיש לאיש לומר.

״נו למי הוא שייך?״

״הראש זוהה לטריש אוונס, בת השבעים ושתיים. היא הייתה נעולה בבית המשוגעים על תקיפת-אנשים, בגלל שטענה שגנבו את מזונה.״