הארי | 1912
אמא של אדלה ואני הלכנו לשירותים, חיכיתי בחוץ בזמן שהיא עשתה את ענייניה. וכשחזרה התחילה שיחה קטנה על ביתה.
"נכון שאדלה נפלאה?" היא אמרה, עם החיוך על פניה. החיוך הזה נעלם כשהתחיל לפתוח את פיה. ״אני רק מקווה שהיא תוכל להבין."
"להבין מה גברתי?" אמרתי, מנסה להיות נחמד ככל שאפשר.
"אני אוהבת את סטיבן. הוא גורם לי להרגיש משהו מאז שאבא של אדלה נפטר. עכשיו כשיש לנו ילד ביחד אני מרגישה שאני יכולה להתחיל מחדש." היא אמרה.
נשארתי בשקט לא רוצה לדעת כלום מהעניינים שלה. הלכנו אל המשרד של בעלת הבית איפה שיכולתי לשמוע קצת גמגום. רציתי לפתוח את הדלת, יודע שסטיבן כנראה עשה משהו לפרח שלי.
אמא של אדלה החזיקה אותי בחזרה. ״הם רק מדברים." היא אמרה.
הנהנתי בראשי. אני יכול להגזים, אולי הקולות היו פרי הדמיון שלי. קיוויתי שאוכל להגיד שצדקתי, אבל טעיתי.
אדלה יצאה בריצה עם זרמים של דמעות במורד עיניה. היא לא זיהתה אותי או ידעה שאני שם. במקום לרוץ אל זרועותיי, היא רצה אל של אימה.
היא תפסה שהיא הייתה מופתעת בהתחלה, אבל עטפה את ידיה סביבה כשדיברה.
"את לא יכולה לגדל תינוק עם האיש הזה. הוא נגע בי, הוא פגע בי בדרכים שלא תוכלי להבין. הוא לקח את הכסף של אבא שלי, והוא מנהל את החיים שלנו. בבקשה בבקשה תאמיני לי." אדלה אמרה.
גופי הגיע לנקודת רתיחה כשאדלה הצהירה שהוא נגע בה. איך הוא מעז? הוא נגע בייביגירל שלי, הפרח שלי. הוא נגע במה ששלי, ויותר חשוב פגע במה ששלי.
ידי מתקמצות ביחד כשאני רואה את סטיבן מחזיק את ידו ולוחש מילים בוטות. כשהוא שם לב אליי, הוא הרים את ידיו ככניעה. הבאתי את ידיי לצווארון חולצתו ואחזתי אותה.
"נגעת בבחורה שלי?!" צעקתי. שיניי חרקו. אביה החורג של אדלה ניסה להיפטר מידי, אבל הוא לא יכול.
"היא לא הבחורה שלך! היא הכלום בשבילך! בעוד ארבעה שבועות לא תראה אותה שוב, היא תהיה בבית איתי ואתה תהיה תקוע כאן!" הוא אמר.
שחררתי מצווארו ונתתי לו אגרוף בפנים. הוא החזיק את לחיו וניגב את הדם שיצא מפיו.
"אתה חושב שהיא תרצה אותך! אתה מגעיל וסוטה, אתה ההגדרה לזונה. אתה נשוי לאמא שלה אלוהים ישמור, בחיים לא אהבת אותה נכון."
"ברור שלא! הדבר היחיד שאי פעם רציתי היה אדלה! עכשיו שאמא שלה בהריון, אהיה בחיה לתמיד." הוא אמר.
"אתה לא יכול לקבל אותה!" הפלתי אותו לרצפה והתפתתי להרביץ לו, אבל נמשכתי מהשומרים במקום הזה.
בעלת הבית נכנסה עם ידיה בכיסים, ופניה טבעיות כאילו שבכלל לא היה איכפת לה מה הולך כאן.
"סטיבן, עשית דבר נורא מאוד." היא אמרה.
"אני לא יודע על מה את מדברת." הוא ניסה לנפנף את זה.
"הו תהיה בשקט, כולם שמעו את התגרה בינך לבין המטופל שלנו הארי."
כביכול בסימן, אדלה נכנסה עם ידיה של אמה עטופות סביבה. היא חיבקה אותה חזק ובכתה בשקט אל כתפיה.
לא היה לי איכפת, אם בעלת הבית, השומרים, או אמא של אדלה הייתה שם, הייתי צריך לוודא שהתינוקת שלי הייתה בסדר. הלכתי אליה ובדקתי שהיא בסדר.
היא שיחררה מאימה ועטפה את זרועותיה סביבי.
"את בסדר בייביגירל?" שאלתי. היא הנהנה זמן קצר אחר כך כשפניה היו בתוך החזה שלי.
"אתה בן אדם נורא סטיבן. חשבתי שאתה אוהב אותי, חשבתי שבאמת איכפת לך ממני." אמא של אדלה אמרה. ״כמעט ילדתי לך תינוק."
סטיבן נשאר בשקט.
"הו אלוהים אדירים, איך יכולתי להיות כל כך טיפשה. בעלת הבית אני חושבת שסטיבן שייך לכאן יותר מכל אחד אחר."
"אני חושבת שאת צודקת. שומרים תעצרו אותו." היא אמרה. ״הארי אתה לא הולך לשום מקום, אתה עדיין צריך לבזבז את הזמן שלך כאן, אתה תקבל עונש."
"ובאשר לאדלה, את יכול לחזור לבית שלך עם אמך או שאת יכולה להחליט להישאר כאן לשאר הקיץ."
אדלה דיברה. ״אני חושבת שאשאר כאן קצת.״
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fanfictionבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
