אדלה | 1912
הארי בוהה, אני יכולה לומר. אני יכולה להרגיש את העיניים שלו עליי - צופה בכל צעד שאני עושה.
בזמן שאנחנו הולכים זה לצד זאת, אני זזה רחוק יותר ממנו מכיוון שאני לא מרגישה בנוח. הוא לא מהסס להתקרב אליי ובערמומיות עוטף את זרועותיו סביב מותני. האחיזה שלו חזקה, כל כך חזקה שהיא יכולה להשאיר עליי סימן.
אני נרתעת ומזיזה את היד שלי לשלו, מנסה להוריד את היד שלו מהגוף שלי. הוא לא זז.
"הארי, אתה יכול בבקשה להוריד את הידיים שלך מהמותניים שלי? אנשים יכולים לעבור ולראות." אני אומרת דרך השיניים שלי.
הארי ממצמץ ומניד בראשו, בזמן שאני מייבבת בכאב. הוא מבחין בכמה האחיזה שלו חזקה ומוריד את היד שלו ממני.
"אדלה אני מצטער. אני ברצינות לא יודע למה עשיתי את זה." הוא מודה. הוא נסוג לאחור והולך מהר יותר לכיוון הבית בגינה.
אני רצה ריצה קלה מעט כדי ללכת במהירות שלו, אבל עם הרגליים הקצרות שלי לא יכולתי לעשות הרבה. (-אמלה כלכך אני) אני אוחזת בכתף שלו והוא עוצר. הוא מסתובב ומביט בעיניי.
"היי, זה בסדר. רק בבקשה אל תעשה את זה שוב." אני אומרת.
הוא מכניס את ידיו לכיסים שלו ומהנהן בראשו.
כשאנחנו מגיעים אל בית בגינה, הדבר הראשון שאפשר לראות זה עכבר מת מעובש. העכבר איכשהו נתקע בין המדרגות.
"את בטוחה שאת רוצה להמשיך עם זה?" הוא שואל.
"כמובן שאני בטוחה. אני לא הולכת לתת לעכבר להבריח את הכיף שיהיה לנו."
אני עולה על המדרגות ראשונה, אבל בזמן שאני עולה, אני מחליקה קצת על חתיכת עץ. הארי, במהירות משתמש בחושים שלו ואוחז בי כך שלא אפול. אני מפחדת שאני אפול בכל מקום בגלל שהעץ נראה כל כך ישן ובלוי, והרעש החורק לא הולך לעזור לי להתגבר על הפחד.
כשאני מגיעה לדלת, אני משפשפת את הידית כדי להיפטר מהאבק, ולאחר מכן מנקה את היד בשמלה שלי. אני מנסה להביט אל תוך הבית דרך החלונות. אני לא יודעת אפילו למה ניסיתי לראות מלכתחילה, הם מאובקים ושבורים.
אני מושכת את הידית עם היד שלי כדי לראות אם הדלת נפתחת. לא. אני מושכת את זה שוב אבל הפעם אני אאלץ את הגוף שלי כדי לדחוף את הדלת שתפתח. לא עוזר.
"הארי? אתה יכול לבוא ולעזור לי בבקשה? אני לא מצליחה לפתוח את הדלת." אני מגרדת את הראש שלי בתסכול.
הוא עולה במדרגות בזהירות. כשהוא מגיע לידית הדלת הוא מסובב את זה והדלת נפתחת בקלות. האבק מבפנים מכסה את האפים שלנו, גורם לנו להתקשות לנשום.
"אלוהים, המקום הזה מטונף!" אני משתעלת ומניפה את ידיי בדרך לא נורמלית כדי לנסות להזיז את האבק באוויר לכיוון אחר. הארי עושה את אותו הדבר.
"אז, איפה אנחנו מתחילים?" הארי שואל. הוא סוגר את הדלת מאחוריו כשהוא נכנס אחרי שאני כבר נכנסתי.
הוא מניח את ידיו בעדינות על המותניים שלי, לא חזק כמו שהוא עשה קודם לכן. אני מסתובבת ועוטפת את זרועותיי סביב צווארו.
"ובכן, לפני שנוכל באמת לעשות כאן משהו, אנחנו צריכים לנקות קצת. אנחנו לא רוצים לשכב על הרצפה המאובקת נכון?" אני אומרת בזמן שאני מרימה את גבותיי.
"אני מניח שלא." הארי מעביר מבט במקום הקטן במטרה למצוא משהו. עיניו לפתע נוצצות, "הביטי לשם, מטאטא."
הוא פורם את ידיו ממותניי ואני מכריחה את עצמי להוריד את ידיי מצווארו. הוא הולך לכיוון המטאטא ובמהירות מטאטא חלק קטן.
הוא מוצא סמרטוט ישן וארוך ומנער את האבק, לפני שמניח את זה מסודר על הרצפה. הוא מתקדם לעברי ומחזיק את ידי לפני שמנשק את גב היד שלי. שפתיו משתהות על העור שלי, החום משפתיו איכשהו שולח זרם של התרגשות דרך גופי.
"בואי לכאן. אני רוצה לנסות משהו." הוא אומר. אני מהנהנת. הוא מוביל אותי לכיוון הסמרטוט ואומר לי להתיישב על זה. הוא מתיישב על זה גם.
"בואי ושבי על ידי." הוא מושך אותי קרוב יותר אליו. הוא מחזיק את פניי בידיו כך שאני מסתכלת ישר עליו. "אני רוצה לסמן אותך, אני רוצה לסמן אותך כשלי." הוא מביט בגופי. "במקומות שרק אני אוכל לראות ולגעת."
הוא מניח נשיקה קטנה על שפתיי, ואז על לחיי, לבסוף על הצוואר שלי.
"את תתני לי לעשות את זה?" הוא שואל, אני מהנהנת בראשי ככן. "מעולה. אין לך ברירה בכל מקרה. אם היית אומרת לא הייתי צריך להעניש אותך."
הוא מזיז את ידיו לכפתורים שבחולצה שלי, הוא באיטיות ובהתגרות פותח את הכפתורים. עיניו מביטות לעיניים שלי לפני שיורדות לחזה שלי.
הפה שלו מטייל בנשיקות במורד צווארי, אני מייבבת כשהוא מגיע לנקודה שפוגעת בי הכי. הוא מוצץ בעדינות את הנקודה שלי, לפני שנושך את זה מעט. זו בטוח הולכת להיות נשיקה טרייה מחר.
לא אכפת לי. לא אכפת לי שיהיה עליי סימון מחר. כל מה שאני מאחלת זה להיות מסומנת על ידי מישהו שמרגיש משהו כלפיי. אפילו אם אני לא בטוחה שיש לו רגשות כלפיי, הרגשתי הבזק ניצוצות בינינו.
הפה שלו יורד לחלק שבין השדיים שלי שלא כוסה על ידי החזייה. אני מסמיקה מהבושה שהחזייה שלי נתנה לי. זה לא תחרה, וזה לא נראה מושך בכלל. הוא מתחיל וחוזר על הצעדים שלו.
"ה-הארי..." הוא מביט בי. "אולי לא כדאי שנעשה את זה... מה אם יתפסו אותנו?"
העיניים שלו נשטפות בעצבות ודאגה.
"מותק, אל תחשבי ככה. קורה בינינו משהו וזה ברור." הוא אומר.
"לא אני לא רוצה את זה יותר." אני אומרת. למרות שאני משקרת, אני כן רוצה את זה. אני רק מרגישה שכדאי שנפסיק עד שאני אראה טוב יותר או שלפחות אבוא מוכנה יותר.
"לא, אל תחשבי ככה." הוא מחזיק את פניי חזק בעזרת ידיו. "את רואה את שני הסימנים על גופך. זה אומר שאת שלי, שאת שלי לגעת."
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fanfictionבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
