הארי | 1912
לפני
אני מוריד את חלונות הרכב שלי. משקפי השמש השחורים שלי מכסים את עיניי, השיער שלי אסוף אחורה לזנב סוס. (-קוקו או איך שלא תקראו לזה) אני מגרד את הזיפים הקטנים שעל הסנטר שלי בזמן שאני מחכה לה.
הפעמון סוף סוף מצלצל. אני מחכה בחנייה הזאת כבר שלושים דקות רק בשביל להציץ עלייה.
בדרך כלל לוקח לה רק כמה דקות בשביל לצאת מהבית ספר, אבל היום, היא הולכת מהר יותר מהרגיל. היא לא לבד. היא יחד עם אחד החברים שלה לצידה שהולכים זה לצד זה.
אדלה מחזיקה ספר בידייה, והתיק תלוי ברישול על כתפה. לחבר שלה יש רק קופסת אוכל קטנה. הם לוחשים אחד לשנייה, וצוחקים.
הפרח הקטן שלי נראית יפייפיה היום עם שמלת הפרחים הקטנה שלה, גרביים ארוכות עד הברך, ונעליי בית ספר שחורות עבות. השמלה מגיעה לאמצע הירך שלה, זה כל כך תמים. הצורה שבה היא לא מבינה את זה, גורם להכל להיות יותר מפתה לקשור אותה ולקחת אותה לבית שלי.
אני יכול לעשות כל כך הרבה דברים. אני רוצה ללקק את התמימות שלה, להצליף את הלשון שלי בכוס הרטוב שלה. היא תגנח, תקמר את גבה ותמשוך בעדינות את התלתלים שלי.
אחרי זה, אני רוצה לזיין אותה כל כך רע. אני מדמיין את עצמי הולם את הזין העבה שלי לתוכה. היא תגנח את שמי, היא תתחנן לעוד. אני אהפוך אותה לעבד המין שלי, הפרח הקטן שלי.
אבל אני לא יכול, לא כרגע בכל מקרה. אם אעשה את זה עכשיו זה יהרוס את כל התוכנית. לא רק בשבילי, אבל בשבילה.
אני יודע שיום אחד, היא תאהב אותי. היא תהיה אובססיבית וקשורה אליי, בדיוק כמו שאני אלייה.
אני צופה בילדה שלי מחכה עם חבר שלה, כנראה בשביל לנסוע הביתה. ברגע שאני רואה רכב עוצר בשביל לאסוף אותם, אני במהירות מוציא את המצלמה שלי -שמוחבאת מתחת למושב שלי- ומצלם תמונה מהירה בשביל האלבום.
לפעמים אני תוהה אם היא אי פעם תגלה את התוכנית הסודית שלי היא עדיין תהיה קרובה. לקח לי זמן להבין את זה. הגעתי למסקנה, שאם היא תגלה, היא תתעב אותי. היא לא תתן לי להתקרב אלייה, היא לא תתן לי לגעת בה, היא לא תתן לי לדבר איתה.
אני לא רוצה שזה יקרה, זה למה אני ממשיך להחביא את זה. היא לא צריכה לדעת.
הנימפה הקטנה שלי, איזה רכיבה תכננתי לך... רכיבה של פעם בחיים.
עכשיו
הילדה שלי שקטה מידיי. אלוהים, איזה חרא היא עוברת. אמא שלה מרחיקה אותה מלעשות את הדברים שהיא רוצה והאבא החורג שלה מונע ממנה מלהתקרב לכל בחור - לא שמפריע לי.
אבל כן מפריע לי שהאבא החורג שלה רוצה להיות הבחור היחידי בחיים שלה. הוא רוצה לגעת בה נואשות בכל מיני דרכים שהוא יכול. הוא בדיוק כמוני, סוטה מזויין.
ראיתי את הדרך שבה הוא הסתכל עליי. הוא נראה כאילו הוא רצה לדקור אותי בחזה, לא רוצה שיהיו לי רגשות כלשהם לבת שלו. מאוחר מידיי.
אני יודע מה הוא עשה לפרח שלי. הפרח התמים שלי. הוא רצה לגעת במה שלא שייך לו, אבל מה ששייך לי. הוא צריך להיענש. הוא צריך למות בדיוק כמו אחרים.
תמות. תמות. תמות.
אני צריך לשרוף אותו, יותר טוב, להטביע אותו. הוא צריך להרגיש את הריאות שלו מתמלאות במים ובזמן שהם יתמלאו, הוא יתחנן בפניי להפסיק. הוא יגיד שהוא יעשה כל מה שאבקש בשביל לשרוד, שקרים. הוא יחזור לממזר המגעיל שהוא.
התמונה שהוא נוגע בפרח שלי במיטה הורגת אותי. זה כואב לחשוב שהנימפה שלי מוכרחת לעשות משהו שכזה. הוא ייתחב אל תוכה - יהנה מכמה שהיא הדוקה. לא תהיה לו חתיכת בושה אחת בגוף בזמן שהיא תצרח את השם שלי, הרגליים שלה יאבקו, הזרועות שלה יכו עם כל הכוח שבגוף שלה. אבל זה חסר טעם, היא לא תמימה יותר.
"הארי, אתה בסדר?" אדלה שואלת אותי. אני מתנער מהמחשבות שלי ומקווה שהם לא יתגשמו.
"כן, אנחנו צריכים ללכת לעבוד בבית שבגינה." אני אומר.
"כן כדאי שנלך."
בזמן שאנחנו עוברים אל הגינה, אני מבחין בכמה יפה אדלה נראית. האדום שלה מתבהר בשמש בדיוק כמו הלחיים שלה בכל פעם שהיא מסמיקה. האורך של השמלה מקשה עליי לא לבהות בכל פעם שהיא מתכופפת וקוטפת פרח.
היא בובה, כה טהורה. אני לא אוכל אף פעם לפגוע בה. עם כמה שאני אשמח להיתחב לתוכה, אני לא אוכל - לא בלי ההסכמה שלה.
אם מישהו יעז לגעת באדלה, הם ימותו, חתוכים לחתיכות ויזרקו לנהר הקרוב.
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fanficבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
