אדלה | 1912
אנחנו לא מדברים. אנחנו לא אומרים מילה אחת אחד לשנייה. בדרך שבה מצחו של הארי מתקמט, אני יכולה לנחש שהוא לא אוהב את השקט שבנינו.
אין שום דבר לדבר עליו.
אנחנו הולכים אחד ליד השנייה, זרועו נוגעת בשלי ברכות. הרעש של הנעל השחורה שלו משמיעה קליק על רצפת המלט הקרה.
מה אם הגברת צודקת? הוא חושב שאני רק צעצוע, סמרטוט על הרצפה שהוא יכול לזרוק מתי שמתחשק? הרבה שאלות מציפות את הראש שלי. אבל השאלה שהגיע הכי הרבה; הוא בסוף יתברר כסוטה כמו האבא-החורג שלי?
לא, הוא לא יהיה ככה. הארי נחמד ומתוק, בדיוק כמו אדם נורמלי... לפחות.
"אדלה," הארי אומר. קצות האצבעות שלו נוגעות בכתף הלבושה שלי בזמן שהוא ניער אותי. אני מהמהמת. "את רוצה לאכול צהריים לפני שאנחנו נכנסים לבית שבגינה? אני מתחיל להיות רעב."
אני מביטה מעלה, שפתיו משורבטות מעט, וגבותיו מתקמטות ביחד בריכוז.
"אה- כן. ארוחת צהריים נשמעת טוב עכשיו." אני משקרת. כרגע, ארוחת צהריים לא נשמעת מושכת.
אנחנו מסתובבים לכיוון חדר האוכל. אנחנו עוברים דרך כמה נזירות בתולות שנותנות לנו מבט גס רוח. חלק מהנזירות לחשו אחת לשנייה, מרכלות.
"למה הוא לא לובש את האזיקים שלו?" אני שומעת לחישה אחת. הנזירה השנייה נשענת ולוחשת לאוזנה.
"שמעתי שהוא מאוד מסוכן." היא לוחשת.
"ובכן שמעתי שהוא רצח את הפסיכולוגית שלו."
"שאלוהים יברך אותו. הוא יצטרך הרבה יותר ממים קדושים בשביל לסדר את עצמו."
אני מביטה בהארי, הבעת פנים עצובה על פניו. אני יכולה לראות שהוא פגוע מהדרך שאנשים מדברים עליו. אני לא מאשימה אותו. גם אני הייתי עצובה.
"הו שקט, כולכם. אין לכם אלוהים להתפלל אליו במקום לרכל על המטופלים?" אני אומרת.
הן בהו בי. הרגליים שלי כנראה נתקעו ברצפה. אני קפואה. וכך גם הארי.
"קדימה הארי, בוא נאכל ארוחת צהריים."
אני לוקחת את הזרוע שלו ומושכת אותו לחדר האוכל. אני פותחת את הדלת בשביל שנינו ונכנסת פנימה.
לפני שאני אפילו יכולה לעכל את מה שקורה, אני רואה את אמא שלי עם האבא-החורג שלי, מדברים לרבקה.
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fanfictionבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
