אדלה | 1912
"אמא, מה את עושה כאן?" אני שואלת מהצד השני של חדר האוכל. היא מסיטה את מבטה מרבקה ומביטה היישר בעיניי.
האבא החורג שלי ורבקה מסתובבים גם הם לכיווני. העיניים החומות של האבא החורג שלי תקועות על גופי. עיניו סוקרות מהנעלים השחורות שלי, ועד קצה ראשי. הוא מחייך כשהוא רואה את התלבושת האחידה שלי. הוא בטח חושב שהוא מסובב אותי סביב האצבע הקטנה שלו.
רבקה מדברת, "הו, אדלה, אמא שלך רצתה להביא לך את האוכל פנים מול פנים מאשר לשלוח לך את זה מהדואר."
אמא שלי עוטפת את זרועותייה סביבי. מה שאומר, שהאבא החורג שלי מאחורייה, מחכה לתור שלו.
"התגעגעתי אלייך כל כך מתוקה." אמא שלי אומרת. היא מניחה את שתי ידייה על כתפיי, "אני מתערבת שאת מכייפת כל כך! אבא שלך התגעגע אלייך."
"אמא, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך, הוא, "אני מצביעה על הסוטה, "לא אבא שלי, וגם אף פעם לא יהיה."
"הו דובשנית, תעזבי אותו. הוא חדש לכל הקטע האבהי, וחוץ מזה הוא אוהב אותך! אפילו כשעשית את כל הדברים האלו."
אני נשבעת, אמא שלי לא יכולה להיות יותר טיפשה. אני אוהבת אותה, אבל אלוהים היא משגעת אותי.
אני לא עונה, אני רק מהנהנת בנחמדות ומחייכת. אין לי חשק להתווכח עכשיו.
אמא שלי מנשקת אותי על הלחי ומורידה את ידייה מכתפיי. היא מסתובבת לאבא החורג שלי שנותן לה קופסא קטנה.
"הבאתי לך את האוכל שלך." היא מושיטה לי את הקופסא. אני צועדת קדימה, מרגישה את המשקל של הקופסא בידיי.
"תודה."
אמא שלי לוקחת צעד אחורה. האבא החורג שלי צועד קדימה. הוא שומר על קשר עין איתי.
"רבקה, אכפת לך לשים את הקופסא בסוף המטבח? אבל בבקשה שימי את זה במקום שאדלה תוכל למצוא אותו, זה נראה שיש לה בעיה עם מציאת דברים." הוא מדבר.
עבר זמן מאז ששמעתי את קולו. בפעם האחרונה שאני זוכרת, המילים האחרונות שהוא אמר היו, "בבקשה תזכרי ששלחנו אותך לכאן כי אנחנו אוהבים אותך." אחרי זה כשהוא חיבק אותי, וכמובן ניערתי ממני את החיבוק, הוא לחש באוזן שלי, "ובגלל שאני לא יכול לסמוך עלייך שתסתמי את הפה שלך."
לחשוב על המילים האלו גורם לי להצטמרר.
"כמובן מר פוטרס." הנזירה עונה. היא לוקחת את הקופסא מידיי, ולוקחת אותה לסוף המטבח.
"אדלה, התגעגעתי אלייך." המילים שלו גורמות למשהו בגוף שלי. אני כבר יכולה להרגיש את הגרון שלי מתכווץ ואת התחושה שאני רוצה להקיא.
"והתגעגעתי גם לפסטה הטעימה שאת מכינה. ביקשתי מאמא שלך להכין את זה כמו שאת מכינה, אבל שלה אף פעם לא יוצא כמו שלך." הוא מחייך.
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fanfictionבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
