הארי | 1912
שבוע לאחר מכן
הבחנתי בכך שהבקרים בימי ראשון בבתי המשוגעים הם הבקרים הכי גרועים. נזירות מתרוצצות כדי להסתדר לכנסייה שבשתיים עשרה. כל המטופלים מתבקשים ללבוש משהו הולם, ולי אין שום דבר אחר חוץ מהמדים של האסיר.
שאלתי את העובדים אם יש להם בגדים נוספים. למזלי, למישהו היה. החולצה הלבנה עם הצווארון צמודה עליי מעט מהחזה, והמכנסיים השחורים רפויים מידיי וארוכים.
המטופלים הסתדרו בשורה ישרה במסדרון, חלקם עם מטפלת לצידם. גברים אזוקים ונשלחים לגברת כדי לשאול אם הם יכולים להשתתף ולהקשיב למילים של אלוהים. נשים, מצד שני, לא אזוקות אבל במקום זה הגברים שעובדים גוררים אותן מהשיער לגברת.
בזמן שאנחנו עומדים בשורה מושלמת, אני מתחיל לתהות איפה אדלה נמצאת. היא צריכה להיות לצידי ולחכות עם האחרים. אני מביט מסביב ומחפש איפה היא יכולה להיות או מאיפה היא תבוא. בימים האחרונים, היא התנהגה כל כך מוזר. היא לא הסכימה לי לגעת במקומות שאני אוהב.
לפני יומיים, התנשקנו בתשוקה רבה והרגשתי חיבור בינינו. כשאצבעותיי טיילו לכפתורים של השמלה שלה, היא משכה הצידה את ידיי, וקמה מהברכיים שלי. שאלתי אותה למה היא עצרה את הרגע שהיה לנו, והיא ענתה, "אנחנו חייבים להתחיל לנקות."
כמובן שאנחנו מנקים לפני או אחרי שאנחנו עושים משהו. אנחנו חייבים להשיג משהו או שזה יהיה חשוד ומישהו יבחין בכך שאנחנו לא מנקים כמו שאמרנו שהבית יהיה נקי כמו חדש.
אני מתנער מהמחשבות שלי כשאני מריח את הבושם של אדלה, ומרגיש כתף של מישהו ליד שלי. אני מביט באדלה וסוקר את גופה. העיניים שלי מטיילות לשמלה שהיא לובשת. זה סגול מאוד חיוור עם פרחים כחולים קטנים על השמלה. השמלה מכסה את החזה שלה ומסתיימת בברכיים שלה. היא לובשת סוודר לבן שמכסה את הכתפיים והזרועות שלה, אפילו שאני חושב שלשמלה יש שרוולים קצרים.
"למה את מאחרת?" אני לוחש לה.
היא מושכת בכתפייה, "לא מצאתי מה ללבוש לכנסייה."
היא מביטה בי, העיניים שלה בוהות בחליפה ששאלתי. אני מחייך.
"יקירה," אני לוחש, היא מרימה את מבטה, "זה גס רוח לבהות."
היא מסתובבת ומסמיקה. "מי נתן לך את הבגדים?" היא שואלת.
"שאלתי אותם." אני אומר בזמן שאני מיישר את החולצה בעזרת ידיי.
לפני שאדלה יכולה לדבר הגברת מפריעה לה בחוצפה.
"תקשיבו כולם! אתם הולכים בקו ישר לכנסייה." היא אומרת בקול רם כדי שכולם ישמעו. "כשאתם תגיעו תתכופפו, ואז תתיישבו בספסלים."
היא עוברת אותנו, צופה בכל תנועה.
"אחרי שתסיימו להתפזר, אתם תתפללו. תתפללו בשביל כל החטאים המגעילים והאיומים שלכם שביצעתם. תודו לאלוהים שנתן לכם להיכנס לבית המשוגעים כדי שתוכלי להחלים ולנקות את עצמכם." היא הולכת חזרה למקומה.
"האם זה ברור?"
כולם מהנהנים בראשם אפילו לא טורחים לדבר. השורה מתחיל לנוע קדימה. אנחנו הולכים דרך המסדרון הריק ויורדים במדרגות. לא היינו צריכים ללכת רחוק בגלל העובדה שבבית המשוגעים יש כנסייה שמובנת בתוך הבניין.
אנחנו מתכופפים, כל אחד בתורו, ומתיישבים על הספסלים החורקים. אני דואג לכך שאדלה יושבת לידי, מזל שהתיישבנו בצד של הספסלים בסוף של הכנסייה.
אדלה מתחילה לאוורר את עצמה בעזרת ידייה בגלל החום הכבד שבכנסייה. היא מורידה את הסוודר שלה ושמה אותו בחיקה, מכסה את הירכיים שלה לגמרי.
אני מנצל את הרגע ומחליק יד אחת מתחת לסוודר שלה והג'קט כדי לשפשף את הברך שלה. הנשימה שלה נעצרת לרגע. אני מזיז את ידי לקו התחתונים שלה.
היא זזה בחוסר נוחות ומביטה מסביב כדי לבדוק שאף אחד לא מסתכל.
"מה אתה עושה הארי?" היא לוחשת, זה יצא יותר כמו גניחה קטנה ושקטה.
"משהו שהייתי צריך לעשות קודם." אני אומר. אני מזיז לצד את התחתונים שלה וצופה בתגובה שלה.
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fanfictionבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
