אדלה | 1912
אתמול כולם אמרו להתראות לטריש, היום אני מתחילה לחשוב על הלהתראות שלי להארי ברגע שהקיץ יגמר. הארי ואני נהיה מוכרחים להיפרד ולהמשיך הלאה בחיינו. הארי עדיין יהיה בתוך בית המשוגעים עד שבעלת הבית תיתן מסמכים שאומרים שהוא חופשי, וזה נרפא ממה שהוא לא אובחן איתו.
ברגע שהקיץ יגמר אני אחזור לבית ספר כדי לסיים את השנה האחרונה שלי בבית הספר. משאירה את עצמי עסוקה ולא רצה אל הראש זין של האבא החוג שלי מחליטה שאני אקח את העבודה אחרי בית הספר כדי להתחיל לחסוך כסף לקולג'.
המחשבה שהארי לא יהיה בחיי אחי שהקיץ יגמר נותן לי כאב לב, כי יצרנו קשר חזק במשך החודש. לא רק מיני, גם רגשי. הוא עזר לעבור חוויות רעות שקרו לא ממזמן עם טריש.
כל פעם שאני עוצמת את עיניי לישון, אני לא יכולה להפסיק לחלום על החוויה המבעיתה. הדם שנזל מגרונה, עיניה היו פתוחות לרווחה עם זרמים של דמעות ירדו בלחייה הסמוקות. הדרך שבה הייתה תלויה עם שיער עטוף סביב קשר על הגג.
הצטמרמרתי. חוזרת לחובות שלי ושל הארי בבית המשוגעים. בעלת הבית הציעה שניקח קצת חופש מהעבודה על הבקתה בגלל החוויה ההיא ובגלל שיש חקירה שם. הארי ואני הסכמנו.
עכשיו אנחנו שוטפים כמה כלים אחרי שהמטופלים אכלו את ארוחת צהריים שלהם. שטפתי אותם עם סבון ומים והארי ייבש אותם עם מגבת שבה האחראית כאן אמרה לנו להשתמש.
"את בסדר?" הארי שאל אותי כשרחצתי את הכלים עם ספוג. ׳את בסדר?׳ היה הקטע של הארי עכשיו מאז התקרית, כל פעם כשהמחשבות לוקחות אותי הוא מחזיר אותי בחזרה למציאות.
"כן, תודה ששאלת." נתתי לו חיוך קטן שמוודא שהוא הבין שהייתי בסדר.
כשרחצנו את הכלים בשתיקה, הדלת נפתחה בפתאומיות. רבקה נכנסה עם קופסא בידיה.
"הארי אתה יכול לעזור לי בבקשה? הקופסא הזאת קצת כבדה." היא אמרה. רבקה נאנחה בהקלה כשהארי הגיע אל הקופסא ולוקח אותה ממנה ומניח אותה על שולחן ריק.
״שאלוהים יברך אותך הארי, ואדלה בעלת הבית שלחה אותי להגיד לך שההורים שלך כאן. הם אמרו לי שזה משהו חשוב.״
עיניי התרחבו, הם באו לכאן כדי להגיד לי שהם בהריון?
הארי התקרב מתוך אינסטינקט והניח את ידו ברכות על גבי. נאנחתי.
"זהו?" אמרתי.
"כן. הם במשרד של בעלת הבית, את צריכה למהר, את לא רוצה שבעלת הבית תכעס." היא אמרה לפני שעזבה.
"קדימה בואי נלך, נסיים את הכלים אחר כך."
כשהתחלתי ללכת, הרגשתי את ידה של הארי על שלי. הוא שילב את אצבעותינו ביחד ומוודא שאני מתמודדת איתו עכשיו. כשהסתכלתי על הארי, הארי שילב את היד השניה ביחד.
הוא הניח נשיקה קטנה על ראשי ואמר, ״בייבי, את תהיי בסדר."
"לא אני לא. אם לאמא שלי תהיה תינוק איתו הוא יהיה בחיי לנצח. הוא תמיד יהיה שם כדי לבזבז את הכסף של אבא שלי שהשאיר מאחוריו." אמרתי.
רציתי גם לספר להארי על זה שהוא מטריד אותי מינית, אבל איכשהו לא יכולתי. הרגשתי מפוחדת. פחדתי מכל הדרכים שבהם האבא החורג שלי ינצל אותי.
פחדתי גם מאיך שהארי יגיב כשאגיד לו. הוא ישתגע? הוא יכעס? לא ידעתי, אני לא רוצה לגלות, אחרי הכל הכניסו אותו למקום הזה מסיבה כלשהי.
"קדימה בואי נלך. אני אהיה שם איתך, את תהיי בסדר נסיכה." הוא אמר נותן לי חיוך.
שיחררנו את ידינו אחת מהשני כשיצאנו. הלכנו לכיוון משרד בעלת הבית.
נקשתי על הדלת ונתתי לעצמי להיכנס. וברגע שנכנסתי, קיבלתי חיבוק חם מאימי.
"היי מותק! אני כלכך שמחה שאני יכולה לראות אותך שוב!" היא אמרה עם חוך רחב.
אבי החורג קם מכסאו וניסה לתת לי חיבוק גם. צעדתי אחורה ועמדתי ליד הארי.
"בבקשה, הארי, אדלה, שבו." בעלת הבית הנחתה אל הכיסאות הנוספים במשרד. ״אני אעזוב אתכם לבד, זה באמת לא מענייני. הארי בבקשה בוא איתי."
"לא!" צעקתי, אבל השתתקתי כשכולם בוהים בי. ״בבקשה אני רוצה אותו כאן, אני לא מרגישה בטוחה."
"הו תני להארי להישאר. ככל שיותר ידעו את החדשות כך יותר טוב." אמא שלי אמרה.
"ובכן בסדר." היא הלכה לכיוון הדלת והסתכלה עליי לפני שהסתכלה על אימי. ״מזל טוב על ילדך!"
עיניי התרחבו, כשבעלת הבית סוגרת את הדלת.
"את בהריון!" צעקתי בזעם.
"נכון! את לא מתרגשת אדלה, את תהיי אחות בעוד תשעה חודשים!" היא אמרה בהתלהבות.
עיניי התחילו לדמוע, כשבהיתי באימי ובאבי החורג. הוא חייך, עכשיו יודע שהוא יהיה בתוך חיי לנצח.
YOU ARE READING
Asylum (Harry Styles AU)
Fanfictionבית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: f...
