"זה בחיים לא יעבוד ג'סטין" אני קראתי בתסכול שרגליי הקצרות מנסות להדביק את קצב צעדיו, אך הוא צעד בנונשלנטיות וידיו תחובות בכיסי הג'ינס הכהה שלבש
"תסמכי עליי!" הוא אמר בביטחון והניף את ראשו לאחור, ואני סופסוף מצליחה לעמוד לצידו "לא מקבלים אנשים באמצע שנה" אני רטנתי וסדרתי את תיק הכתפיות השחור שלי על כתפיי.
רוח קלה חדרה בין אצבעותיי ואני עצמתי עיניים ברוגע. כאן הכל שקט יותר ואף אחד לא ממהר לשום מקום. צבע השמיים הבהיר היה נקי מעננים והשמש עוד לא הייתה חזקה מידי.
גמעתי כל חלק בטבע הנהדר של מרילנד שצעדנו בשביל האבנים המסותת אל האוניברסיטה.
בחיי, אני אוכל להתרגל לזה בקלות.
"לא כשמדובר בג'סטין אדאמס, גברתי היקרה" הוא אמר וחיוך צדדי עולה על פניו
"ג'סטין אדאמס אוהב את עצמו יותר מידי, יקירי" אני אמרתי שקולי מחקה את נימת קולו וצחקוק שוטף את פניי. צפיתי בחיוך הקטן מתפשט על פניו.
הרמתי את פניי מעלה ונתתי לשמש הנעימה ללטף את פניי. אני חושבת על הפעם האחרונה שהדלקתי את הפלאפון ושטף הצלצולים הרבים מילא את החלל, אני זוכרת אין ספור הודעות משלושה אנשים עיקריים שבראשם עומד נייט עם שלל הודעות כמו 'למה ברחת ממני?', או 'תגידי איפה את לפני שאני מתפוצץ'.
אבל אני לא חושבת שהייתי חייבת לו כל דין וחשבון. הכרנו כה מעט זמן, שלא נדבר על העובדה שאפילו לא הספקנו לצאת. זכותי המלאה לא להעניק לו הסברים על מקום המצאי.
"על מה את חושבת?" שאל ג'סטין לבסוף ושבר את השתיקה הארוכה
אני משכתי בכתפיי "כמה שרגוע פה," עיניי שוב סרקו את הסביבה הקרובה ואני צפיתי באוניברסיטה שנמצאה במרחק של כמה בלוקים בודדים ממקומנו, "אף אחד לא ממהר לשום מקום, כאילו אין לכם דאגות על הראש" אני אמרתי את מה שחשבתי עליו קודם לכן, הרי אני לא רוצה להכניס עכשיו את ג'סטין לכל הסיפור עם נייט. גם ככה הוא שמע אותי קוראת בשמו כל אותו הערב שהייתי שתויה וזו כבר פדיחה בפני עצמה.
אני שמעתי אנחה קלה נפלטת מפיו "אני מבין אותך, גרת בקליפורניה" קולו מביע זלזול ניכר בארץ שבה גרתי ואני מכווצת את פניי בתהייה "מה אתה כל כך שונא בקליפורניה?"
"אני לא יודע.." הוא מלמל והוציא את ידיו מכיסו כשהוא מעביר אותן אל מאחורי עורפו ומשלב אותן זו בזו "אולי זה פשוט מה שאני אוהב כאן"
*
"היא הייתה בין התלמידים המצטיינים בסטנפורד" ג'סטין הסביר למנהלת המקום בחיוך ששנינו ישובים על כיסאות העור השחורים במשרדה הרחב
YOU ARE READING
שתיקה
Romanceישנה דרך אחת להתמודד עם הפחד והאשמה, להמשיך הלאה בלי להביט לאחור כל מה שרצתה אנאבל ווד מהרגע שהצליחה לברוח מהאדם הארור שאמלל את חייה במשך שלוש שנים היה לחיות ללא פחד. היא תמיד חשה שמביטים בה, ואם תפסיק להביט קדימה כנראה תסיים במשרד שלו כמו בעבר, כא...
