שתיקה

פרק 27- מגדל קלפים

-אנאבל-

מגדל קלפים. עוד מבעוד מועד כולם יודעים שמדובר במגדל שברירי, שיתפרק בשל מילה אחת לא במקום. ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לנסות ולבנות מגדל קלפים, ואפילו מרגישים סיפוק שחיברנו שלושה קלפים בלבד, כי אנחנו יודעים שמדובר במגדל שברירי. ואז אנחנו מנסים פעם נוספת, אבל איך אפשר להגיע לתוצאות שכל האדמה קורסת, ומגדל הקלפים שבנינו כולו אשליה? התוצאות כבר לא מהוות סיפוק כמו פעם, כי המחשבה היחידה שעוברת במוחנו זה ההתרסקות שמבוששת להגיע. הידיים כבר לא יציבות, כך שכל ניסיון מעלה חרס אחד לאחר השני. וכך נותרתי, מול חיי השבריריים שהתנפצו בבת אחת, ואין עוד תקווה לתקנם.

אני ממשיכה ללגום מכוס הקפה, פשוט כי אני זקוקה ולו לדבר אחד שיגרום לי מעט נחת. מבטו המרוצה מבהיר לי שבדיוק כך הוא התכוון שהעניין יתנהל. אצל הבן זונה הכל היה בנוי לפרטי פרטים, הוא רק המתין להטיח את בובת הדובי הישנה בפניי עוד לפני שבכלל חטף אותי לראשונה. ואני, כמו טיפשה, לא חדלתי מלבנות את חיי שוב ושוב, בידיעה שהוא יבוא ויפרק אותם בשנית.

השם שבו כינה אותי מצמרר אותי, כיצד הוא ידע? אף אחד לעולם לא קרא לי כך, זה היה ידוע. במקרה אחר הייתי פשוט מתכווצת מעט בקרבי, ומבקשת בנימוס שישתמש בשמי המלא או בכינוי אחר. אבל זה היה הבן זונה, ואצלו אין צירופי מקרים.
״איך ידעת?״ אני שואלת ברעד, מניחה סופית את ספל הקפה על שולחן העץ. מבטו מתלבט מעט, והוא מנגן באצבעותיו על סנטו, במחווה שרק מרתיחה את דמי יותר, ״המם...״ הוא מהמהם כאשר חיוך זחוח עולה על פניו, ״לא מתחשק לי לומר לך.״ קובע.
אני בולעת את רוקי בסבלנות, משתדלת לא לזעום או להטיח בפניו דברים לא במקום, כיוון שכל גופי זעק בכאב גם כך, לא הייתי זקוקה לעוד סיבות לסבול.
"אולי אני אגיד לך יום אחר, אני מרגיש שאני מספר לך יותר מידי מידע, בזמן שאת לא אומרת דבר." הוא מוסיף, ואני מצליחה לשמוע את נימת הזעם מתחמקת אל תוך קולו. אני מקבלת את דבריו ללא תלונות, משום שאין לי כל דבר לספר לו. הוא יודע היכן אבי נמצא, וכנראה בחר בי במסעדה רק כי הוא רוצה לראות את אבא שלי סובל עד ממש. לי, לעומתו, יש אלפי שאלות חסרות מענה, כמו העובדה שרדף אחר אבי שנים כה רבות, ללא כל סיבה ברורה לעין. אני נזכרת שטען ביום שרצח את אמי שגנב ממנו, אבל כמה אדם גנב בשביל להביא לשנאה רבת שנים שכזו? לבן זונה לא היה חסר בחייו, אם מדובר בכסף או במשרתים, אז למה הוא שומר כל כך הרבה טינה לאבי?

"יש לי בן, את יודעת?" הוא מנדב מידע בעצמו. זו רק הוכחה נוספת מצידו שהוא כל יכול. אם הוא רוצה לשתף אותי במידע מסוים, הוא יעשה זאת, ולא כי ביקשתי. וזו בדיוק הסיבה שהמידע אותו הוא משתף לא קשור כלל לשאלתי. אך זה בכל זאת תופס אותי לא מוכנה, ואני פוערת את עיניי לרווחה. זה האדם שהוא טען שהוא אוהב כל כך?
"הייתי מוכן להותיר אותך חופשייה, למרות חזרתך לקליפורניה, רק כדי שהאידיוט יחזור בעצמו, ידעת?" רפלקס ההקאה שלי מוכיח שאני עוד מצליחה להגיב לדבריו, למרות שכל גופי השתתק באותו הרגע. איך לכל הרוחות אני קשורה לבנו? אני מרגישה כאילו כל חלקי הפאזל מונחים לפניי, וכל אחד ואחד בנפרד אני מכירה כמו את כף ידי, אך שזה מגיע לחיבור החלקים זה לזה, אני אובדת עצות. אין לי שמץ של מושג כיצד העובדה שהייתי בקליפורניה ושבתי קשורה לבן זונה, שהרי חזרתי בכוחות עצמי ולא בשל שום הסכם מטופש. אבל הדבר היחיד שבטוח, היה שהבן זונה לא עומד בהבטחותיו, שכן הייתי רחוקה מלהיות חופשייה ברגעים אלו. ולמען האמת, למרות שהייתי נחושה כולי לקבל מענה לכל שאלותיי, חששתי מעט ממה שאשמע. לא הייתי בטוחה שאני מוכנה לעוד בגידות, עוד אנשים שלא אוכל לסמוך עליהם. כך שאני מחליטה להיוותר דוממת, לתת לגופי זמן להעניק את המידע החדש מבלי לפלוט מיצי קיבה אל הרצפה, שכן לא אכלתי דבר.