שתיקה

פרק 24- לב מפלדה ועץ לימונים

סתם לפני תחילת הפרק רציתי לאחל המון מזל טוב ל micaella456 שרק בזכותה העליתי פרק בכזו מהירות בשביל להעניק לה מתנה ליום ההולדת! לאב♥

________

-אנאבל-

אני רגועה באופן שונה למדי, דבר שכלל וכלל לא הייתי רגילה לו, אפילו במרילנד לא חשתי רגועה כל כך. כל המתח שהתחולל בשולחן היה כלום ושום דבר לעומת חיי היום יום שלי, כך שמתח סוער שכזה לא הצליח להפר את שלוותי.

״אתה באחוות דלתא?״ לוק מפר את השקט, ואני מביטה בו בעניין, מנסה להבין האם אכן הרגשתי נימה מעט מזלזלת מקולו. שנאתי שאנשים זלזלו באחוות דלתא, נכון, זו הייתה אחווה רוויה בגברים שמאוהבים בתחת של עצמם, ונכון, השם שהאחווה רכשה לעצמה מכבדת חלק מבעליה. אבל זה היה עוול מוחלט להכליל את כל חברי האחווה תחת הכותרת המרשעת, בטח ובטח שאנשים שאהבתי לכל אורך לימודיי הוכיחו לי שהאחווה אחרת לחלוטין ממה שחשבתי.
״כן.״ נייט משיב בשיניים חשוקות ומבט ממית, כנראה מנסה לפענח האם יש ללוק את האומץ לערער את מילותיו.
״אה...״ לוק מהמהם באותה הנימה, בתוספת לגלגול עיניים שלא משאיר מקום לבלבול, הוא מזלזל באחווה, ״שמעתי כמה דברים עליכם, דלתא...״ אני מכה במרפקו מיידית, שולחת לעברו מבט שמבקש ממנו לא להיכנס לפינות מטופשות. נייט מגחך קלות, ואני מכחכחת בגרוני במבוכה קלה, ״אתה חבר באחווה?״ אני יורה את השאלה בחזרה אליו, והוא מהנהן במיידיות, ״כן, אחוות בתא.״ הו, כל כך ברור, האויבים המושבעים של אחוות דלתא. הרי זה כל כך מובן שלוק יהיה בתא, בתא שנאו את דלתא, ולא אתפלא אם יש להם חלק מכובד בשם שקיבלו האחווה של נייט.

״אל תאמין לכל מה שאתה שומע...״נייט מגיב לפתע, ומתרווח בכיסאו אחורנית בנחת, ״פתי המאמין לכל דבר עלול לסבול בחיוו.״ אני מכה ברגלו של נייט מיד, ומסמנת בשיניים חשוקות: ״מספיק.״ כי זה באמת מספיק בעיניי, אני לא מוכנה שלוק ונייט יהיו יריבים.
״אני כבר חוזרת,״ אני מחליטה ללכת להתרעננות קצרה בשירותים, כיוון שכבר חם לי כל כך ואני מרגישה קצת חנוקה בין שתי מכונות הריב המשומנות הללו.
אני כמעט צוחקת כאשר אני שמה לב למבטו המבועת של נייט, ״אני הולכת לשירותים.״ אני מוסיפה, כדי להבהיר לו שאני לא בורחת לשום מקום, ואין לו כל סיבה להשתגע כך.

כשאני מגיעה אל השירותים אני כמעט נוחתת אל תוך הכיור, שוטפת את פניי בנחת. כבר זמן רב שלא לקחתי חלק בחוויה שכזו, זה מדהים. מימיני יושב לוק, ומשתדל להגן עליי בכל דבר, למרות שהוא לא באמת אחי, אפילו לא אחי החורג. ומשמאלי, אדם שסוף סוף גורם לי להרגיש ביטחון ונחת, אדם שאני אוהבת בכל מאודי. כשלמולי אבי יושב ומביט בשיפוטיות בבחור שמבטיח שאוהב אותי כל כולו.
אני מביטה בבבואתי, מבטי לא משתמע לשני פנים, אני מאושרת. סוף כל סוף, אני מאושרת, ואני אומרת זאת בביטחון מלא.
אני מעלה חיוך קל על שפתיי הוורדרדות, לפני שאני תוחבת קווצת שיער בלונדינית אל מאחורי אוזני. אני מסדרת קלות את השמלה על גופי, ויוצאת מהשירותים בנחת.