פרק 16- תחזרי

663 63 20
                                    

מה הוא עושה כאן לכל הרוחות? איך הוא מכיר את ג'סטין בכלל?

צעדתי הלוך ושוב בחדר הרחב שאני כוססת את ציפורניי בזעם. הכל משתבש, אני לא יכולה שהעבר שלי יתפלש לחיים החדשים שלי. אם נייט מצא אותי בכזו קלות מה עם הבן זונה? הוא וודאי כבר נמצא בבית השכן מחכה לרגע שיוכל להתעלל בי פעם נוספת.

ראשי הסתובב ואחזתי ברקותיי בתסכול.

"היי אנאבל!" שמעתי את קולו של ג'סטין קורא לי מלמטה ומיהרתי אל גרם המדרגות

"אה?" שאלתי בשקט שהצצתי על שניהם. מבטו של נייט ננעץ בי בכזו חדות שפחדתי שחורר חור בחזי. הכל היה משובש. איך זה קורה לי?

"סיימנו לדבר, את יכולה לרדת" ג'סטין אישר לי ונאנחתי בהקלה. התעצבנתי שהוכרחתי לעלות מעלה עוד בהתחלה ורק חיכיתי לרגע שאוכל להביט בנייט ולנסות להבין איך הוא לעזאזל נמצא כאן.

כל כך הרבה שאלות הציפו אותי, האם הוא ידע שאני אהיה כאן? אולי, כי הוא פולט במהירות "את יכולה לחזור הביתה, סטרייס"

עיניי מביטות בו במבט צורב, מנסות לפענח כל מילה שאמר אז לבסוף הוא לוגם מן הכוס שבידו כדי לשבור את קשר העין הכואב שנוצר בנינו.

"קוראים לה אנאבל," ג'סטין אומר בבלבול, אך אני יודעת שג'סטין מבין כי זה שם חיבה, הרי נייט קרא לי בשמי קודם לכן "וחוץ מזה," ג'סטין ממשיך "היא גרה כאן"

ידו של נייט מצאה את מקומה במהירות על פיו שהמים ששתה נפלטו מבין שפתיו, עיניו יצאו מחוריהן בהפתעה. בלעתי את רוקי בכבדות, זה לא יחל להיות גרוע מזה.

"גרה כאן?" הוא שאל בזעם שחזר לדבר באופן סדיר ואני נעתי במקומי באי נוחות

"אני עוד לא התמקמתי" הסברתי את עצמי כי חשתי שמחובתי לפחות לספק לנייט הסבר הגיוני, למרות שזו לא הייתה מחובתי כלל. הרי בקושי הכרנו! המשפט הזה המשיך לנגן במוחי כמעט כל הזמן, זה לא הגיוני שאני ארגיש אליו משהו. אנחנו בקושי מכירים! לא?

"יש בית מלון" היא סינן מבין שיניו החשוקות

"הצעתי לעזור לה, מה הבעיה?" ג'סטין התערב בזעם

"שהיא לא מכירה אותך, זאת הבעיה" נייט נטרף מזעם שאצבעו ננעצת בחדות בחזהו של ג'סטין

"אני לא מכירה גם אותך!" אני מתערבת בצעקה חלושה ושניהם מביטים לעברי בהפתעה

"סטרייס, זה לא הגיוני שתשהי אצל אדם שאת לא מכירה!" נייט מדבר כמו ילד קטן שמנסה לשכנע אותי שהוא זה שצודק.

והוא באמת צדק.

המציאות נופלת עליי באחת, איך לעזאזל הסכמתי לגור אצל אדם זר לחלוטין? ג'סטין אולי הסתבר כאדם טוב, אבל אם לא היה כך? איך יכולתי לתת לפיצה אחת מחורבנת שחלקנו לאמת את העובדה שלא מדובר באדם מסוכן? הרגשתי מטופשת. גופי רעד כאילו נכנס למצב של סכנה, למרות שכבר הספקתי להכיר את ג'סטין.

שתיקהWhere stories live. Discover now