Ego And Secrets

פרק 2

למחרת בבוקר קמתי, ולקחו לי שתי שניות לזהות שוב איפה אני, בפנימייה. הלכתי למתלתחות, צחצחתי שיניים וחזרתי לחדר להתארגן. ירדתי לחדר האוכל למקום בוא קבעתי עם איימי, ניקול וליאן. ישבנו וגם ברק ודניאל הגיעו.

כשנגמרה ארוחת הבוקר ממש מיהרתי לשיעור הראשון שלי כאן, אך לפתע נשמעה קריאה מאחורי.
"אלי!" הסתובבתי וראיתי את דניאל.
"מה קורה?" שאלתי, מנסה כמה שיותר להיות שלווה.
"רציתי לשאול אותך משהו," אמר, הכניס את ידיו לכיסי מכנסיו וחייך. "חשבתי אם תרצי שנלך ביחד בשבת לטיילת או משהו..."
לא ראיתי את זה קורה, זה היה היום השני שלי בפנימייה וכבר קרה לי דבר שלא קרה עוד מעולם כשהייתי בכפר. "יהיה נחמד, כן," חייכתי והרגשתי כמו עגבנייה מטומטמת, אני לא בנויה למצבים האלו.
"מותר לצאת משבע בערב ביום שישי, אז נצא בשבע וחצי כזה?" שאל בחיוך רחב.
"סבבה," עניתי וחייכתי גם אני.
"טוב... אז... ביי, תהני בשיעור שלך," הוא גיחך במבוכה והלך משם. השאיר אותי עם חיוך מטופש על הפנים.

שיעור מתמטיקה, על הבוקר, איזה נחמד. אני רגילה ללמוד בבית לבד, מוזר לי להיות ככה בכיתה בלי יחס אישי. התיישבתי ליד איימי.

"אלי!" קרא המורה הגאון שלנו למתמטיקה בסוף השיעור כשכולם התחילו ללכת.
ניגשתי אליו. "כן המורה?"
"הבנתי שאת טובה מאוד במתמטיקה,״ אמר והוריד את משקפיו מאפו.
"כן אני חושבת..." אמרתי מנסה כמה שיותר לא לעוף על עצמי, הרי אני די מעולה במתמטיקה.
"חשבתי לשאול אם תרצי לעזור לתלמיד מתקשה, אני אשמח מאוד לכך, זה גם יעזור לך טיפה להתאקלם," הציע לי המורה. "איתן!" צעק עוד לפני שהספקתי להוסיף מילה, ותוך כמה שניות נעמד לידינו הילד החתיך והמלחיץ מארוחת הערב אתמול, או בשמו, איתן.
"אז היא תלמד אותך מתמטיקה ותעזור לך בשיעורים ולפני מבחנים, אשמח אם תפגשו עוד לפני השיעור הקרוב,״ אמר ויצא משם בחיוך.
נשארנו לעמוד שם שנינו, איתן רק הסתכל עלי מוזר והיה נראה שהוא מתכוון ללכת משם.
"היי," עצרתי אותו. "מתי?" שאלתי בקצרה והבחנתי בעובדה שהוא ממש רציני ושלסתו מהודקת עד כדי כך שפחדתי שישבור את שיניו.
"השיעור הבא הוא מחר. היום אחרי ארוחת הערב?" שאל במבט שאי אפשר לפרש.
"טוב. איפה?" שאלתי בהיסוס.
"בואי בספסלים מאחורי המבנה,״ אמר וחיכה לאישור שלי, הנהנתי והוא הלך.

הרבה אנשים היו הורגים אותי עכשיו- אבל למה אני כל כך טובה במתמטיקה? חשבתי לעצמי בכעס.
בסיום השיעורים לאותו היום קבענו אני, איימי,ליאן וניקול למדשאה. סיפרתי להן על מה שהמורה הפיל עליי.
"אומייגאד אלי," אמרה ליאן, "תיזהרי."
״הוא כל כך חתיך כיף לך!״ התרגשה ניקול ואיימי הסתכלה עליה במבט עצבני. ״זאת אומרת, תיזהרי, שלא ינשוך אותך," הסתכלה ניקול על איימי וליאן בחשש וארבעתנו התפרצנו בצחוק. הרגשתי באושר קל כשיש לי אותן רק ביום השני שלי.

הלכנו כל אחת לחדרה להתארגן לארוחת הערב. בארוחה התיישבתי ליד איימי, בשולחן הקבוע שבו יש גם את ליאן, ניקול, ברק ודניאל.
״אלי, התכוונו לכל מילה שאמרנו על איתן, אל תתקרבי יותר מדי,״ לחשה לי איימי בדאגה.
״אתן לא חושבות שהגזמתן? הוא רק ילד," לחשתי לה בחזרה.
״אלי, אנחנו צודקות בזה, הוא חרמן אש,״ אמרה והמשיכה לאכול.
כשהארוחה הסתיימה, כשהמלצרים כבר פינו את השולחנות וילדים התחילו להתפזר, השולחן שלנו נשאר לשבת ולדבר.
עד שאיתן הגיע. "אני אחכה לך בספסלים שם," אמר לי.
"אוקיי, איפה זה?" אמרתי אך זה היה מאוחר מדי, איתן כבר הלך, השאיר את השולחן בדממה ובהלם מצד ברק ודניאל.
"אחכה?" שאל דניאל בעצבים.
"מה זה היה?" הוסיף ברק.
סיפרתי להם וישר ברק התעצבן. "אני אלווה אותך לשם," אמר וקם מיד מהשולחן.
"אלי, באמת תזהרי," אמר דניאל בדאגה.
"אל תדאגו נו די," אמרתי ויצאתי מחדר האוכל עם ברק.
לפתע תקף אותי שוב כאב הראש החד הזה, כמו שהיה לי ביום שלפני. האטתי טיפה את הליכתי.
"את בסדר?" שאל ברק ועצר.
"אני אעלה לקח כדור לכאב ראש הזה, תחכה לי פה," אמרתי מסוחררת טיפה והנחתי את כף ידי על מצחי.