Ego And Secrets

פרק 6

הסתובבתי ללכת ומיד נתקעתי בברק.
״תשים לב לאן אתה הולך,״ התעצבנתי.
"אז כנראה שאת צריכה להקשיב לעצמך יותר," הוא שילב את ידיו לחזהו. הבטתי בו במבט שואל. לא הבנתי מה הוא רצה ממני. רציתי רק לעוף מפה ולא לראות את איתן לעולם. עצבן אותי כל העניין שזה בכלל גרם לי לשנות את מצב רוחי.
״התכוונתי שאת תשימי לב לאן את הולכת, למה באת לפה בכלל?״ הוא ענה לי.
"כי בא לי," אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון המדרגות.
"את עדיין מלמדת אותו?״ שאל שוב והלך אחריי.
"כבר לא," אמרתי כשהגעתי למסדרון בקומה התחתונה ופתחתי את הדלת החוצה כשהוא ממהר מאחור.
"תפסיקי לרוץ כבר!״ הוא צעק כשהאצתי את קצב הליכתי לכיוון המדשאה הגדולה. ״ביקשתי ממך לבוא אחרי?״ שאלתי.
״זה לא מגיע לי ואת יודעת את זה. ועם כמה שאני שונא את איתן, גם לו זה לא מגיע, זה שהוא מזדיין פה כל שניה לא אומר שאסור לו ללמוד מתמטיקה,״ הוא אמר כששנינו התיישבנו על הדשא, היה חשוך וקריר.
״סליחה,״ נאנחתי והבטתי בו, העיניים שלו חדרו לשלי ועשו לי כאב ראש קטן. הוא צודק.
״אתם לא כלום, מותר לו לעשות סקס,״ הוא הוסיף והרגשתי שאני הופכת לעגבניה, יצאתי מטומטמת.
״חוץ מזה, דניאל די רוצה אותך, והוא אחלה גבר, אני מכיר אותו כבר שנים,״ הוא חייך. ״מה זה קשור?״ שאלתי מנסה להישאר כמה שיותר אדישה. ״אתה חושב ש...?״ שאלתי בהלם, אני? באיתן? ממש לא!
״זה ככה נראה. ועדיף לך שלא. אני באמת אומר את זה רק בשבילך,״ הוא נאנח.
"שימי לב יותר לדניאל,״ חייך.
"אויש נו די," צחקתי והוא הצטרף אליי.

למחרת, נכנסתי לשיעור היסטוריה, המורה עוד לא הגיעה, התיישבתי במקום שלי ליד איימי.
"לא ראיתי אותך בארוחת בוקר, איפה היית?״ שאלה כשהתיישבתי והוצאתי את המחברת מתיקי.
"לא הייתי רעבה,״ עניתי לה בחיוך קטן, זה לא היה שקר, באמת לא הייתי רעבה, פשוט אני לא הייתי בטוחה למה לא הייתי רעבה. ״אוכל זה טעים, אין דבר כזה,״ היא צחקקה והוציאה גם את המחברת שלה. לאחר כמה זמן של דיבורים בין שתינו איתן נכנס לכיתה, פניו נראו עייפות, לא מתפלאת אחרי ששמעתי מה ששמעתי מחדרו אתמול, אך בכל זאת היה נראה כל כך חתיך. הוא החזיר לי מבט ומיד הסטתי את מבטי אל איימי בחזרה, היא המשיכה לדבר איתי אבל כבר לא הייתי מרוכזת. איתן התקרב אלינו עד שהניח את שתי ידיו השריריות על שולחננו ושתינו הבטנו בו בחשד, הוא הסתכל עלי והיה נראה שהוא מחכה שאני אגיד משהו, אך לא היה לי מה. ״הברזת לי,״ אמר בטון חסר כל רגש.
״אני לא... לא יכולתי להגי-״ אמרתי אך הוא קטע אותי.
"אני צריך אותך!״ הוא כמעט צעק. הוריד את ידיו מהשולחן והתרומם. "אני לא יכול בלי שתעזרי לי. למה לא הגעת?״ הוא שאל והיה נראה מתוסכל, זה רק מתמטיקה, לא הבנתי מה הוא עושה מזה עניין כזה גדול. נזכרתי במה שברק אמר לי אתמול, זה לא אמור להפריע לי כי לא אכפת לי ממנו בכלל, דניאל די בעניין שלי ואני תכננתי להפנות את תשומת הלב שלי אליו.
כל הזמן הזה שהוא דיבר אני רק הסתכלתי עליו בלי לומר מילה.
״יש מבחן עוד שבוע. אני ממש צריך אותך, אני לא יכול להיכשל, זה פשוט לא יכול לקרות,״ הוא אמר ונראה יותר מתוסכל. זה האגו, זה לא המתמטיקה, הבנתי.
"בסדר," אמרתי.
״בסדר?״ הוא שאל מופתע.
״כן. בסדר. אני אלמד אותך,״ אמרתי ממשיכה להסתכל בעיניו שחודרות לשלי.
״אז היום?״ הוא שאל. חשבתי למה שאני אענה כל פעם את מה שהוא רוצה לשמוע? הוא לא מלך. ״היום אני לא יכולה, אפשר מחר."
״אוף,״ הוא העביר את ידו בשיערו. ״טוב, תודה,״ נאנח והלך למקומו כשהמורה הגיעה. ״מה זה היה?״ איימי לחשה לי ואני נתתי לה סימן של 'אחר כך'.