Ego And Secrets

פרק 9

טעיתי. כל כך טעיתי.
חשבתי שהתקרבנו כבר כדי שאני אשאל את זה. אבל כנראה שלא, הוא לא מוכן לדבר על עצמו ועל מה שקרה לו, דניאל צדק, אף אחד לא יודע מה קרה.
וכנראה אף אחד גם לא ידע.

בבוקר לקחתי כדור לכאבי הראש, התארגנתי ויצאתי. בארוחת הבוקר הגיעו לשולחנינו רק אני, איימי וברק. כל השאר למדו לקראת המבחן. רוב התלמידים לא היו פה. והדבר היחיד שחשבתי לעצמי היה איך אפשר לוותר על אוכל?
כנראה שזה אפשרי, למרות שבהגיון שלי זה לא נראה כך. בכלל.

אני ואיימי נכנסנו לכיתת המתמטיקה של שתינו והתיישבנו.
״איזה מזל שלימדת אותנו אתמול, מה הייתי עושה בלעדייך?״ היא חייכה וחיבקה אותי.
״בכיף״ גיחכתי.
״אז איך היה עם איתן?״ שאלה והפעם לא היה לה חיוך. זה לא סוד שהיא לא מתה עליו. שזה די מוזר, כי רוב הבנות פה מתות עליו, אני לפעמים רואה במסדרונות איך בנות מסתכלות עליו ומתלחששות. שזה מטריף אותי, כי רוב הזמן, הוא בכלל לא נחמד.

״היה בסדר.״ שיקרתי, טיפה.
דניאל נכנס לכיתה עם אורי ומיד ניגש אליי והביא לי נשיקה קלה על שפתיי. הנשיקה היתה נחמדה, אבל אני מתחילה להרגיש שאני לא מרגישה כלום בנשיקה שאמורה להביא לי רגשות שאני לא מרגישה, אם אתם מבינים מה אני אומרת.
אבל אני פשוט אתעלם מהמחשבה הזאת. זה הדבר הנכון לעשות.

לפתע איתן נכנס ובידו חוברת מתמטיקה. הוא היה נראה מאוד מרוכז ומנסה לשנן דברים. רציתי להגיד לו שהוא טועה.
רציתי להגיד לו שזה לא טוב ללמוד שניה לפני המבחן.
רציתי להגיד לו שיהיה לו בלאק אאוט.
אבל יותר מכל, רציתי להגיד לו בהצלחה.
אך לא יכולתי להגיד לו כלום בהתחשב במה שקרה אתמול בלילה. איך שמבטו השתנה למבט האופייני לו, המבט שלא ראיתי אצלו לתקופה. מבט קר וחסר כל רגש.

המבחן התחיל, וכמובן שאני סיימתי אותו תוך חצי שעה בערך. תמיד הייתי טובה במתמטיקה. ופה זו הפעם הראשונה שאני עושה מבחן בתוך כיתה, עם עוד ילדים.
הרי עד שהגעתי לפה למדתי בבית.
הרגשתי לא בנוח כשסיימתי תוך חמש דקות את הדף הראשון ולכן העברתי את הדף לדף השני בשקט בשקט, כדי שהאחרים לא ילחצו שהם בפיגור, למרות שהם לא, כי זו רק אני. חיכיתי עוד קצת זמן כדי לא להגיש ראשונה את המבחן וכשהתחיל לשעמם לי, סובבתי את ראשי אל איתן אך הוא לא הבחין בי, הוא היה מאוד מרוכז במבחן והוא כתב המון, הרגשתי שמחה קלה. קיוויתי כל כך שהוא יצליח.
באיזשהו שלב הוא הרים את מבטו אליי ומבטינו הצטלבו. רציתי להגיד לו בהצלחה, אבל הוא בטח כועס עלי, ולכן רק חייכתי אליו.
״אלי, המבחן אליי בבקשה״ המורה אמר פתאום.
הבאתי לו את המבחן, לקחתי את דבריי וכשהגעתי לפתח הדלת אמרתי ״בהצלחה״ לכולם ויצאתי משם.

חיכיתי בחוץ ובינתיים השתעממתי בטלפון.
כעבור חצי שעה הדלת נפתחה ואיימי יצאה עם עוד ילדה.
״איך היה?״ שאלתי בחיוך.
״היה די בסדר, אני חושבת״ היא גיחכה והתיישבה לידי.