Ego And Secrets

פרק 23

במשך השבוע התנהגתי כרגיל. ניסיתי כמה שיותר להתעלם מדניאל וכמה שיותר לשתוק בנוגע לזה עם איתן. אני ידעתי שזה רע, אבל לא שלטתי בזה. אני לא אגיד לאיתן ששיקרתי כי זה לא שקר, הרי אמרתי לו שעד שבת אני אפרד ממנו. והיום יום שישי בצהריים... הוא כל כך שמח כשסיפרתי לו שנפרדתי ממנו.

ביום שישי אנחנו לא לומדים ולכן נתתי לעצמי לישון עד השעה אחת עשרה, או עד שאיימי נכנסה לחדרי. ״היום ערב בנות!״ צעקה.
פיהקתי, מנסה להבין איפה אני. ״היום? בערב?״ שפשפתי את עיניי.
היא קפצה אל מיטתי. ״כן״.
״טוב,״ מלמלתי והנחתי את ראשי על הכרית בחזרה.
״וואו, לא חשבתי שזה יהיה עד כדי כך קל,״ היא נשכבה לידי.
״מה קל?״ מלמלתי בעייפות.
״תגידי לי את פה בכלל?״ שאלה. לא עניתי לה, ובתוך שניה הכרית נשלפה מתחתיי וראשי נחבט במזרון. ״קומי כבר!״ צעקה לי באוזן ומיד קפצתי בבהלה. ״אז לאן הולכים?״ שאלתי בעודי מסדרת את הדברים כדי ללכת לחדר הרחצה.
״למועדון חדש שנפתח לא רחוק מכאן, הייתי אומרת תבואי יפה אבל יש לך חבר,״ היא אמרה ויצאה מהדלת ואני הרגשתי שליבי מחסיר פעימה. לאן נכנסתי?

שעה לפני היציאה התחלתי להתארגן, דווקא מתאים לי ערב בנות, בלי דניאל ובלי איתן. אבל אני חייבת להפרד מדניאל באמת או היום בלילה או מחר בבוקר, לפני שאני ואיתן נלך למרתף באחוזה של סבא וסבתא שלו. מזג האוויר נהיה אביבי-קיצי סוף סוף ולכן שמחתי כשהוצאתי שמלה בלי המחשבה שיהיה לי קר. השמלה היתה קצרה, בלי שרוולים, עם פתח בגב ובצבע ורוד בהיר. נעלתי סנדלי עקבים בצבע שמנת ועשיתי גולגול קטן בשיערי. התאפרתי קליל ביותר והתבשמתי. אני לא מהילדות שילכו על צבעים עזים וצעקניים כמו אדום. אני יותר מתחברת לורוד ולפרחים, אלגנטי ותמים אפשר לומר. יצאתי מחדרי וראיתי את איימי, ניקול וליאן נראות מדהים. ״בואו נעשה חיים!״ ליאן צעקה וכולנו צחקנו ויצאנו לדרכנו.

המועדון היה רועש במיוחד והיה בו צפוף. המון רקדו ברחבה והמון ישבו עם שתיה ודיברו, היו גם אנשים על הבר וגם מזמוזים פה ושם. ברגע שנכנסו, סרקנו בשניה עם העיניים את המקום ומיד צנו בקלילות אל הרחבה ורקדנו באושר. אני לא יודעת למה, אבל ארבעתינו הרגשנו מדהים, להיות בלי אף בן היה משחרר מאוד. לאחר רבע שעה של ריקודים אני וניקול הלכנו לשבת על הבר ולהזמין לשתות, אני לקחתי את המשקה שהכי קרוב לקולה, הכי פחות חריף. ״היי,״ מישהו התיישב לידי. הסתובבתי אליו, הוא היה בלונדיני עם עיניים ירוקות, שזוף מהשמש, הוא היה נראה גדול ורחב כתפיים בעל גוף שרירי והיה על פניו חיוך מדהים. חייכתי אליו בחזרה והסתובבתי אל ניקול. ״באסה שיש חבר הא?״ ניקול צחקה ולגמה מהמשקה שלה.
״דווקא לא,״ חייכתי אליה בגאווה.
״דניאל לא יאהב את זה,״ היא אמרה ומיד הורדתי את חיוכי, היא לא יודעת על איתן, הרגשתי נורא.
״אני מבין מאיפה את מוכרת לי,״ ההוא מאחור ממשיך לדבר אלי והסתובבתי אליו בחזרה. ״מאיפה?״ שאלתי.
״את מהפנימיה, גם אני,״ חייך והביט בי מוקסם אפשר לומר. ״אבל אני בי״ב.״
״מגניב,״ אמרתי בחוסר עניין. אני מאוהבת באיתן ושום דוגמן לא יצליח לשנות את זה. הוא סתם הבחור מהבר, ומהפנימיה.
״את יפהפיה,״ הוא הסתכל על כולי ואני בלעתי את רוקי.
״אני בדיוק הולכת לרקוד,״ אמרתי את זה במכוון גם אליו וגם אל ניקול שקלטה ומיד שתינו חזרנו אל איימי וליאן. רקדתי באושר, אני מרגישה נהדר, אני אפרד מדניאל והכל יהיה נפלא. ״אוי ואבוי,״ ליאן עצרה את הריקוד. כולנו הבטנו בה, מחכות שתגיד מה קרה בלי לשאול.
״הם פה,״ היא סימנה לנו. דניאל, ברק, אורי ועוד כמה בנים ערסים שלא קשורים לברק ודניאל נכנסים וצוחקים.
״מישהי אמרה להם?״ איימי שאלה.
״לא נו, זה מועדון חדש, יצאנו סתומות, הרי ברור שבשישי בערב כולם יגיעו למועדון חדש,״ ניקול אמרה והמשיכה לרקוד.
״תתעלמו, זה הערב שלנו,״ אמרתי והמשכתי גם אני לרקוד. המועדון אמנם צפוף, אך גדול מאוד ולכן הם לא שמו לב אלינו. לאחר עוד חצי שעה, ארבעתנו התיישבנו על הבר והזמנו שתיה, הפעם הזמנתי אלכוהול אמיתי, כמו כולן. שתינו ביחד ומיד הרגשתי את זה יורד במורד גרוני עד לבטני ושם מתערבב ומתערבל. הרגשתי עירנית, סיימתי את כל המשקה וחזרנו לרקוד. ראיתי על הבר את הבלונדיני עם עוד אחד שגבו היה מופנה אליי. הבלונדיני קלט אותי וקרץ אליי, הרגשתי סמוקה ובאותו הרגע הבחור שישב לידו הסתובב אלי גם, איתן. החיים בזבל. גם הוא פה. חייכתי אליו והמשכתי עם החברות שלי. לאחר עשר דקות הרגשתי שתי ידיים על מותניי שמסובבות אותי. איתן. ״את סקסית בטירוף כשאת נראית ילדה טובה,״ הוא אמר ומיד הצמיד את שפתיו אל שלי, הייתי בשוק, כולם פה, כולם רואים. היה לו טיפה טעם של אלכוהול אבל הוא לא היה שיכור. תוך שניות ספורות איתן נחת על הרצפה, דניאל היכה אותו,נהיתה המולה סביבנו. הבנות נצמדו אליי, מחזיקות את ידיי. הייתי בהלם, לא אמרתי כלום. בעיניו של דניאל יכלו לראות את שנאתו כלפי איתן, וזה היה הדדי. איתן קם באיטיות מהרצפה, מנגב את הדם שהחל לרדת לו מהאף. ״היא כבר לא איתך, אל תהיה אובססיבי,״ הוא אמר בארסיות מופגנת ושלח לו בוקס ישר ללחי, דניאל עף קצת אחורה וברק החזיק אותו. ״אנחנו ביחד, אל תחלום על זה אפילו,״ דניאל צחק צחוק קצר ברשעות ואני הרגשתי את דפיקות ליבי מאיצות.
״מה?״ איתן שאל והעיף את ידיו של אורי ממנו. תוך שניות יכלו לראות על פניו שהוא הבין, ששיקרתי לו. הוא הביט בי במבט נורא ולאחר מכן חייך אלי, לא חיוך אמיתי, לא החיוך שלימדתי אותו לחייך, אלא החיוך של איתן הישן. הוא יצא במהירות.
״אלי?״ דניאל שאל והתקדם אליי. ״אני כל כך מצטערת,״ אמרתי ורצתי החוצה. זה נגמר, אני הרגשתי שאני מתמוטטת.