Ego And Secrets

פרק 12

הרגשתי משהו. הרגשתי משהו מרגש, אני חושבת.
משהו שאני לא מרגישה עם דניאל. אבל זה עבר ברגע שהוא הלך משם.
לא הלכתי אחריו, אני לא אראה לו שאכפת לי. אם הייתה פה חברה לידי, היא הייתה אומרת לי ללכת אחריו. אבל אין.
וזה לא בכבוד שלי.

״אפשר לדבר לרגע, המורה?״ שאלתי את המורה למתמטיקה בסוף השיעור כשכולם יצאו.
״בטח אלי.״ הוא חייך אליי והוריד את משקפיו מאפו.
״אני יודעת שאמרת לי ללמד את איתן. ובאמת לקחתי את זה ברצינות והשקעתי מהזמן שלי״ אמרתי בחשש. אני באמת רוצה שלא נתראה יותר?
״ואני מאוד אוהב את השילוב הזה. זה עושה טוב לשניכם, לא? אני יודע שלו זה מצויין.״ הוא חייך אליי.
״אני לא כל כך בטוחה. הרי הוא בקושי השתפר, אני חושבת שאני לא עושה את זה טוב.״ שיקרתי, אני עושה את זה מצויין. זה הוא הלא בסדר. איך אפשר לקבל 55?
״הו, אלי, הוא השתפר מאוד.״ הוא שילב את ידיו.
״לא כל כך אבל...״ אמרתי. 5 נקודות זה לא המון.
״לא כל אחד צריך לקבל 100 נכון?״ הוא צחקק טיפה.
מה הקשר 100? 55 זה עדיין נכשל.
״אבל מה רצית בעצם?״ הוא חזר לאסוף את חפציו.
״זה די מבזבז מזמני...״ התחלתי לומר ושאפתי עמוק.
״את לא רוצה להפסיק עם זה, נכון? אני רוצה שהוא ישמור על העליה הזאת.״ הוא חייך והתחיל ללכת לכיוון הדלת.
עליה? מה יש למורה הזה? זה לא ציון טוב.
״כנראה.״ ניסיתי לחייך.
כנראה שעד סוף חיי אני אלמד את איתן את נפלאות המתמטיקה.

יצאתי עצבנית מהכיתה אבל ניסיתי לא להראות זאת. חיפשתי את איימי, ליאן וניקול עם עיניי בדרכי לשיעור ספרות, אך לא מצאתי. התייאשתי, הבטתי בשעה שמראה הטלפון וכששמתי לב שיש לי רק ארבע דקות, מיהרתי מאוד בכדי להגיע ללוקר שלי.
ואת מי ראיתי בלוקר שלידי? אורי ואיתן. ברור.
אני לא אצא עכשיו הילדה המאוהבת והמפגרת שנפגעה קשות מאהבה ותפחד ללכת ללוקר שלה כי במקרה הקראש שלה נמצא שם.
אהבה?
קראש?
למה לעזאזל התת מודע שלי אמר את זה?
הזדקפתי, הרמתי את ראשי וצעדתי בביטחון אל הלוקר שלי. לפתע שניהם עצרו את השיחה.
״היי, אלונה״ חייך אורי, ״מה קורה?״
״סבבה, לגמרי״ חייכתי גם. איתן אפילו לא הסתכל עליי. הוא הסתכל על שתי בנות שחייכו אליו והלך אליהן. זה היה מעליב, אני לא אשקר... זה היה מעליב מאוד.
גלגלתי את עיניי, פתחתי את הלוקר ולקחתי את חוברת ומחברת ספרות.
״אתם לא בסדר?״ שאל לאחר כמה שניות של שתיקה.
״לא יודעת״ אמרתי ושתקתי. ״אולי תשאל את החבר המפגר שלך למה הוא כל כך... מפגר?״ הרמתי את קולי פתאום. ״אוח״ נשפתי בעצבנות והתקדמתי אל הכיתה שלי.
למה אני נותנת לו לגרום לי להרגיש ככה? זה כל כך לא בסדר מצידי.
״היי, אלונה, מה קרה?״ אורי מיהר אחריי וסידר את התיק על כתפו.
״עזוב״ אמרתי, פתחתי את דלת הכיתה ונכנסתי.

כשנגמר יום הלימודים הלכתי עם איימי, ליאן, ניקול, ברק ודניאל למועדון הפנימיה.
״אני גמורה מהיום הארוך הזה״ ליאן נאנחה ונחתה על אחת הספות.
כולנו הסכמנו איתה לגמרי והתיישבנו.
״איפה אורי?״ שאלה ניקול.
״איפה הוא יכול להיות?״ ברק גיחך.
״מה קורה?״ דניאל לחש אליי מהצד.
חייכתי אליו ונישקתי אותו.
״הוא שם, עם הערסיסים״ דניאל הראה לניקול עם מבטו ואת ידו הניח סביבי ברכושניות.
צחקנו וסובבנו את מבטנו, הוא שם עם כמה בנים שאין לי איך לתאר חוץ מהעובדה שכשמסתכלים עליהם רואים שהם באד בוי. ומי שם? איתן, ברור. הוא הרי רודף אותי.
הוא בכל מקום!
״אורי!״ ברק צעק אליו. אורי שם לב ומיד חייך, נופף אלינו חזרה וחזר לדבר איתם.
כל החבורה הזאת הסתכלה עלינו, כולם, חוץ מאיתן. אבל זה לא אכפת לי. אני חושבת.
בכל מקרה, אני צריכה שזה לא יהיה אכפת לי.
״הוא כזה מאז שרבנו״ דניאל נאנח ומיד הסתובבתי בחזרה אליהם. אל החברים שלי.
״כן...״ ברק גמגם, הם פנו אליי, הרי הבנות היו פה כשזה קרה.
״כזה?״ שאלתי לא מבינה והנחתי את ראשי על חזהו של דניאל. נחמד להיות מכורבלת עם מישהו ביום קריר כמו היום הזה. נחמד.
״כן, אורי הוא כמו האנה מונטנה״ ברק צחק כשאמר את השם והוא ואיימי התחילו לשיר את שיר הפתיחה של התוכנית. על זה שהיא בין שתי עולמות.
ואז הבנתי. אורי תקוע בין שתי הקבוצות. הוא לא רב עם איתן כשמה שקרה קרה, ועכשיו הוא חבר גם שלו וגם של דניאל וברק. אבל הם לא. וכנראה שהם לא מתים על הרעיון.
״ניסינו להסביר לו שזה לא טוב לו״ דניאל אמר אחרי שנרגע מהצחוק על השירה של איימי וברק.
״למה רבתם בעצם?״ שאלתי. ובאותה השניה שמתי לב שאת השאלה הזאת לא שאלתי אף פעם. שאלתי תמיד רק ממה זה נבע, מה קרה לאיתן לפני הריב, אבל לא מה היה הריב עצמו.
״תקשיבי... זה מסובך״ הוא נאנח. בינתיים השאר המשיכו לדבר ביניהם.
״נו...״ הרמתי את ראשי מחזהו והבטתי בו, איזה יפה הוא.
״הוא השתנה, הוא נהיה פתאום- נשבע שפשוט פתאום- ערס כזה שמזלזל בבנות. הוא התחיל לפלרטט עם כל אחת ואחר כך לא להתייחס אליהן, או שלעשות סקס מחוץ למערכת יחסים, למרות שאף פעם לא היתה לו אחת כזאת, מערכת יחסים, הוא לא הסוג שאוהב. את יודעת שיש לו קבועות לימים מסויימים? זה נורא.״ הוא סיפר לי בזלזול והניד את ראשו. משום מה הרגשתי צביטה בלב כשסיפר לי.
בן אדם לא משתנה בלילה, פתאום.
״בקיצור, בנות!״ דניאל פתאום צעק והחריש את כולנו.
״יש לנו משחק חשוב מחר בערב, כולם באים, זה מול בית ספר אחר מהעיר לידינו, אז הבנתן מה אני רוצה״ הוא אמר בגאווה ואני ואיימי עשינו תנועות עם הידיים כאילו יש לנו פונפונים.
״תעודדו את הקבוצה שלנו, כן!״ ברק התלהב וצחקנו ארבעתנו, הבנות.
״אתה תשחק?״ שאלה ליאן אחרי שנרגעה מהצחוק.
״לא, היד שלי טיפה נשברה, אני אשב לידכן״ הוא קרץ לה.
״תעודדי אותי״ דניאל לחש לי צמוד לאוזן וכשראה שחייכתי, נישק אותה.
״לכו לחדר!״ הם צעקו עלינו וזרקו עלינו את הכריות של הספה.