Ego And Secrets

פרק 19

כשהתקרבנו אל הפנימיה, רק רציתי לחזור אל האחוזה של הסבא והסבתא של איתן. רציתי להשאר עם איתן עוד, לא רציתי לחזןר לשגרה ולהעמיד פנים. אבל זה לא יכול לקרות, לפחות לא עד שנבין מה פשר המכתב שאיתן קיבל ומה המנהלת קשורה לכך. וזה מבאס כל כך.

הגענו אל המדשאה של הפנימיה ומרחוק ראינו את המנהלת עם ברק, איימי ודניאל.
״מה הם עושים?״ שאלתי את איתן. הוא משך בכתפיו כלא מבין והמשיך להסתכל עליהם ולהתקרב.
ראיתי את איימי צועקת משהו שלא שמעתי ומנופפת בידה. איימי, ברק ודניאל ורצו אלינו.
״מה נסגר איתך?״ שאלה איימי והרביצה לי בקטנה.
״לא נורמלית,״ דניאל קירב אותי אליו וחיבק אותי חזק. מזווית העין ראיתי את איתן זז באי נוחות. אני חייבת לסדר את זה ולהפרד מדניאל, אבל איך עושים דבר כזה?
״איפה היית?״ שאל ברק. ״חיפשנו אותך המון זמן, למה נעלמת ככה בלי להגיד כלום?״ הוא המשיך בשאלות האימהיות שלו.
״הכל בסדר,״ אמרתי והרגשתי לא בנוח שכולם עסוקים בשלומי ומתעלמים לגמרי מאיתן, כאילו הוא לא קיים, הוא לא נעלם פה לעשרים וארבע שעות.
״רק...״ התחלתי להגיד, לתרץ, אך לא היה לי כוח לשקר עכשיו.
״רק למדנו למתמטיקה,״ איתן הציל אותי. ״התרחקנו מהרעש,״ פנה אליהם, אך הם לא הביטו בו. הרגשתי צביטה בלב, בשבילו.
המנהלת התקדמה אל דלת הכניסה לפנימיה וחיכתה לנו.
הלכנו אני, דניאל, ברק, איימי ואיתן אל דלת הכניסה ביחד ובשקט.
״אתם לכו לישון, כיבוי אורות היה לפני חצי שעה,״ המנהלת חייכה אל איימי, דניאל וברק בחביבות. כל אחד מהם הביא לי חיבוק ובירך אותי בלילה טוב והתקדם למדרגות ולחדרים. ושוב, התעלמו מאיתן.
״ואתם,״ היא התחילה להגיד והרגשתי שהנורא מכל מגיע. אף פעם לא הענישו אותי, כי אף פעם לא הייתי בבית ספר אמיתי, למדתי בבית. ״אתם לא תקבלו עונש,״ היא חייכה, ״לפחות לא הפעם.״
״תודה המנהלת, זה לא יקרה שוב,״ הודתי לה בחיוך מאושר. איכשהו התחמקנו מזה.
״ואתה איתן, אני צריכה לדבר איתך,״ אמרה סוזן ומיד אני ואיתן החלפנו מבטים מבוהלים. יכול להיות שהיא כבר שמה לב שהיינו בחדר שלה? כל כך הקפדנו...
אני התקדמתי אל המדרגות ועזבתי אותם שם. כמה שניות אחרי הם החלו גם הם ללכת לכיוון שהלכתי אני אליו.
כשהגעתי אל המדרגות עליתי כמה והתעקבתי בכוונה עד שאיתן וסוזן יעברו את גרם המדרגות וימשיכו אל חדרה. כשעברו, איתן סובב אליי את ראשו וחיוך נמתח על פניו. חיוך אלוהי, מסוג החיוכים שלא רוצים להוריד מהם את המבט, זה היה חיוך כזה. ולראות אותו מאיתן היה... שיגעון.
"לילה טוב,״ אמרתי ללא קול והמשכתי לעלות לאגף הבנות.

באותו הלילה שוב, היה לי קשה לישון. ושמתי לב שזה קורה לי לעיתים קרובות בזמן האחרון. זה דבר טוב או רע? שאני חושבת שהמציאות שלי יותר טובה מהחלומות שיהיו לי. אבל אסור להפסיק לחלום, לא משנה מה.
חשבתי על כך שאני התנשקתי לפני כמה רגעים עם הבן אדם שבחיים לא חשבתי שאתרגש כל כך מנשיקה ממנו, וזה קרה. בדיוק ההפך ממחשבותיי. אני אפילו לא יודעת למה אני אוהבת אותו, אולי בגלל זה אני אוהבת אותו.
חשבתי על זה שהתנשקתי עם איתן בעודי עדיין במערכת יחסים עם דניאל. דניאל החמוד, הדואג, האכפתי, והלא איתן...