Ego And Secrets

פרק 7

הרגשתי כל כך לא נעים.
"את תמשיכי ללמד אותו?" דניאל שאל.
"אני חושבת שכן." עניתי בשקט.
"בשביל מה? ראית מה הוא אמ--"
"זה לא היה משהו שאמור להעליב.״ קטעתי אותו, "כן, אני בטוח" הוא היה ציני, "נו אלי אנחנו לא נריב עכשיו בגללו, נכון?" שאל והביט בי.
"אני מניחה שאני לא רוצה..." נאנחתי.
"אז הכל בסדר" הוא חייך אליי ופתח את דלת המטבחון.

כשהגענו לפיצול למגורי הבנים והבנות נעצרנו אחד מול השניה, ״אוהב אותך.״ הוא אמר וחדר לתוך עיניי. אך אני רק הדבקתי לו נשיקה על השפתיים, חייכתי והלכתי .
הלכתי במסדרון, דפקתי על הדלת של איימי ונכנסתי בלי לחכות לתשובה. ״ד׳ש לנימוס״ היא צחקקה אליי ואני התיישבתי לידה על המיטה. ״מה זה היה מקודם?״ הוסיפה.
אני הולכת לספר עכשיו לבן אדם הראשון בעולם על הנשיקה הראשונה שלי בעולם, טוב, איתן ראה, אבל אני לא סיפרתי לו את זה.
״אני ודניאל,״ התחלתי להגיד, איימי נהיתה יותר עירנית, ״נו.״ היא אמרה בלחץ וחיוך, ״התנשקנו,״ חייכתי בביישנות. איימי התחילה לצרוח וקפצה על המיטה, ״נו כבר תקפצי!״ היא פקדה עלי תוך כדי, ״כל כך מאושרת בשבילך״ הוסיפה ונחתה בחזרה על המיטה, צחקתי, ״טוב תקשיבי שאת הילדה הכי מזליסטית שראיתי.״ היא אמרה, ״דניאל הוא ילד ממש מתוק, הוא כזה מגונן ו... טוב הוא מושלם, אני בטוחה שאת יודעת.״ היא צחקה.
סיפרתי לה על איך זה קרה ועל איתן שבא אחר כך. ״את חושבת שהוא מקנא?״ שאלה, ״מה? למה שיקנא?״ שאלתי, למה שהוא יקנא באמת? הוא כזה זיין שלא צריך מישהי אחת שתהיה שמורה רק לו. ״לא יודעת... לא משנה.״ היא חייכה וחיבקה אותי.

בארוחת הבוקר שלמחרת התיישבתי ליד איימי בשלוחן של כולנו, שכולל את איימי, ניקול, ליאן, ברק, אורי ודניאל.
הבנים עוד לא הגיעו, וגם האוכל כמובן, הרי הם באים ביחד.
בינתיים שתיתי מיץ תפוזים ודיברנו ארבעתנו עד שראש התכופף מעליי והצמיד את שפתיו לשלי בכזאת נעימות ורכות שרק רציתי להתענג עליה ולא לעזוב. ״פספסתי משהו?״ ניקול אמרה וראיתי את כולם בהלם חוץ מאיימי. ״אנחנו ביחד,״ אמר דניאל בגאווה, חייך והתיישב לידי ״נכון?״ פנה אלי ונישקתי אותו שוב. ״מלך!״ ברק צעק וכמעט כל מי שהיה בחדר האוכל הסתובב אלינו, מבין כולם ראיתי את העיניים המהפנטות של איתן, במבט שאי אפשר להבין, אף פעם אי אפשר להבין, אין לו רגשות.
אורי הביא לדניאל כיף ובינתיים ניקול וליאן שאלו המון שאלות.

לאחר הארוחה הלכתי ללוקר והוצאתי את מחברת ספרות.
״אמאלה״ אמרתי מיד כשסגרתי את דלת הלוקר וקלטתי את איתן ממש קרוב, מחכה לי, אני חושבת. ״אתה לא נורמלי.״ נרגעתי יותר.
״רציתי לדבר איתך.״ הוא אמר אך הטון שלו לא אמר דבר.
״איתן... אם זה קשור לאתמול עם דניאל, אז די.״ סיננתי אותו אך הוא הוציא גיחוך קל מפיו, הסתכלתי עליו בעצבנות.
״לא הכל סובב סביבך וסביב חיי האהבה שלך,״ הוא חייך פתאום, אבל החיוך יכל להיות הכל חוץ מאמיתי, ״רציתי לקבוע איתך שעה היום״ אמר ופתח את הלוקר שלו, שמסתבר שנמצא ממש ליד שלי. ״למתמטיקה?״ שאלתי.
״לא,״ גיחך ״לדייט.״
״מצחיק״ גיחכתי גם אני, אך בציניות. ״נהיה בשולחנות מאחורי הפנימיה אחרי ארוחת הערב?״ אמרתי והלכתי.
בלי לחכות לתשובה.