Ego And Secrets

פרק 24

פקחתי את עיניי ולא הבנתי היכן אני נמצאת.
"הכל בסדר, אלי, עוד רגע ואנו מגיעים," אישה לא מוכרת מביטה בעיניי ומנסה להרגיע אותי, למרות שאני רגועה בגלל שבעצם רק התעוררתי. הרגשתי חולשה, לא יכולתי לדבר אפילו. צמצמתי את עיניי, להפחית את הטשטוש בעיניי ולהבין מי זו, אך לשווא, אני לא הכרתי אותה. היא היתה לבושה במדים. האישה הסתובבה הצידה כדי לבדוק משהו וראיתי על השרוול שלה את הסימן מגן דוד אדום. הבטתי סביבי וראיתי ציוד רפואי, הרגשתי נסיעה.
אני באמבולנס. ואני זו ששוכבת על האלונקה.
כעבור דקה בערך דלתות האמבולנס נפתחו ומיד הורדתי משם.
"אלונה, 17, עבר של כאבי ראש חזקים במיוחד בחודשים האחרונים, לוקחת כדור לפחות פעם ביום, הובאה לפה מעולפת," אותה האישה שהיתה איתי באמבולנס צעקה את פרטיי לאנשים שלבשו סינרים מוזרים ובנדנות מצחיקות לראש. הרהרתי לעצמי איך היא יודעת את כל זה. ומה שהעסיק אותי במיוחד זה שהיא הבן אדם השני בעולם שקרא לי בשמי המלא, אחרי איתן.
אותם אנשים בעלי סינרים הסיעו אותי במהירות לתוך בית החולים, כנראה. לפתע נשמעה צעקה מאחור. "אלי!" קולו של ברק נשמע מעורבב עם קולה של איימי. כאב הראש פתאום החמיר בצורה מוזרה ומיד צעקתי והחזקתי בראשי.
"אלונה! הכל בסדר, הגענו," אחד מאנשי הסינר ניסה להרגיע אותי ולאחר מכן הוא ועוד מישהו חיברו אותי לכמה מכשירים לאחר שהעבירו אותי מהאלונקה אל מיטה של בית חולים.
"אני דוקטור קופר וזה דוקטור לינגן. מישהו הגיע איתך?" אחד מאנשי הסינרים ובנדנות שמסתבר שהם דוקטורים הציגו את עצמם.
"ראיתי מקודם," מלמלתי בשקט.
"מה?" דוקטור קופר לא הבין את מה שאמרתי.
"אלי!" איימי רצה אליי. "ברק הלך ללוות את אמא שלך, היא בדיוק נכנסה לפה גם," איימי לחצה את ידי בחוזקה.
"אוקיי, נחכה לאמא ובינתיים נקרא לנוירולוג, כן?" דוקטור לינגן אמר וביקש אישור מדוקטור קופר והוא הנהן לו.
"נוירולוג זה אחד שמטפל במוח," איימי נשמעה לחוצה. שני הרופאים כבר הלכו עם הגליון הרפואי שלי.
"אני יודעת," אמרתי בשקט ובחולשה ומיד ראיתי אמי רצה אליי במהירות ומאחוריה ברק. באותו הרגע נשברתי והחלתי לדמוע.
"אני מפחדת," אמרתי לאמי. "הם קוראים לנוירולוג".
"אני אלך לדבר איתם," היא ליטפה את לחיי והתקדמה אל שניהם במהירות לפני שיעלמו.

ברק התקדם אל המיטה שלי, "את לא נורמלית," הוא גיחך והחזיק לי את היד.
"כן, גם הראש שלי," אמרתי בשקט. הראש שלי התפוצץ.
לאחר חמש דקות בערך אמי התקדמה עם דוקטור קופר ולינגן ועם עוד אישה בעלת בגדים של רופאה.
אמי התקדמה אליי והתיישבה על ידי בעודה מחזיקה את ידי. הרופאה ניגשה אלינו בחיוך רחב. "היי אלונה, אני דוקטור האנטר. אנחנו נבצע בדיקת סי טי ראש כדי לנסות לגלות מה גרם להתעלפות ולכאבי הראש שלך, מסכימה?" היא חייכה אליי חיוך רחב וחשפה שיניים לבנות ישרות. היא נראתה מרשימה מאוד.
"ברור, כן," אמי ענתה במקומי.

שכבתי, מוכנה להכנס אל המכונה. חדר הבדיקה היה שקט במיוחד, דוקטור קופר היה איתי ודוקטור האנטר ישבה מחוץ לחדר, בחדר קטן חיצוני ובו מחשבים. היה חשוך ואפל במיוחד בחדר.
"את מוכנה, אלונה?" דוקטור קופר חייך אליי חיוך נחמד ואני הנהנתי לחיוב. נשמתי לרווחה, מוכנה להכנס, כל מה שנותר לי הוא להתפלל באותו הרגע, שהכל יהיה טוב איתי. דוקטור קופר לחץ על כפתור ומיד נכנסתי באיטיות אל המכונה בעודי שוכבת ומסתכלת על תקרת המכונה. היה אסור לי לזוז, פחדתי אפילו לנשום. לא ידעתי מה לעשות בתוך המכונה, פשוט בהיתי ו... חשבתי. לא רציתי זמן לחשוב על איתן ועל מה שקרה, רציתי להיות כל כך עסוקה אחרי המקרה עם איתן כדי לא לחשוב על זה יותר מדי. אבל לראש שלי היו תוכניות אחרות.