רוי ריאן ואני נוסעים לעבר הבית של רוי , 'אנה?' רוי שבר את השקט שסרר באוטו 'מה?' שאלתי כשאני ממששת את הפתק 'איך את מרגישה?' הוא שאל כשהוא מלטף את הירך שלי 'כמו כל נערה שגילתה אחרי כמעט 17 שנה שיש לה אח בכור' אמרתי בזילזול 'למה כמעט? את מחר בת 17!' רוי אמר בהתרגשות ואני רק השענתי את ראשי על החלון ומדמיינת איך נראה אחי הבכור 'וואו ציפיתי ליותר התלהבות' רוי אמר והתעלמתי מזה, הזזתי את ידו מירכי והיתקפלתי כך שאני מחבקת את רגלי 'תסיע אותי לבית שלי' אמרתי 'אנה את לא צצריכה להיות מבואסת' הוא אמר 'אני כן אוקי? אתהה לא יודע מה זה להרגיש שהסתירו ממך שיש לך אח גדול! אתה לא יודע איך זה מרגיש שחוטפים את הבן מאימא שלו! אתה לא יודע איך זה להיות חטוף ולחטוף מכות במשך כמעט 8 חודשים ואז לחיות בבידוד מחשש שיהרגו אותך! ואתה יודע למה כל זה קרה? רק בגלל שהייתי כל כך נחמדה ללאונרד ועזרתי לו ואז מה? איזה תודה קיבלתי? חטפו אותי!' צעקתי בעצבים שסוג של תמיד רצו להיתפרץ החוצה ועכשיו זה הגיע והתקפלתי בחזרה לצורת גולם 'אולי אני לא יודע איך זה מרגיש אבל אני יודע איך זה מרגיש כשחוטפים את הדבר הכי יקר לליבי' הוא אמר בעצבים ועצר את האוטו מול הבית שלי, יצאתי מהמכונית ומהר לקחתי את ריאן איתי מתקדמת לעבר הבית שלי כשאני בוכה בלי סוף, למה? למה? אני צריכה לחוות את כל זה? למה אין לי חיים רגילים? למה אי אפשר לחזור אחורה בזמן?.
ניכנסתי הבייתה הורדתי נעליים והנחתי את ריאן על הספה ושמתי לב שההורים של הלכו לפחות זה..
יישבתי לייד ריאן וצפינו בטלוויזה אבל לא ממש התיחסתי לטלוויזיה היתייחסתי לפתק וקראתי אותו מספר פעמים עד שהודעת ווצאפ קטעה אותי מזה.
'שלום, אני מאשה העובדת בבית יתומים, רציתי רק להגיד לך שג'ונתן אהב גם הרפתקאות והיה מאוד מסתורי מקווה שזה יעזור לך למצוא אותו :)' קראתי את ההודעה והלכתי מהר לחדר עבודה של אבא שלי מניחה את הפתק על השולחן ומנסה למצוא רמזים.
לאחר חצי שעה-
ניסיתי כל דרך אפשרית ולא הצלחתי למצוא איזשהו רמז אבל מצאתי כתם קפה או משהו בסגנון ומתחת היה כתוב משהו אבל לא הצלחתי לפענח את זה, היתייאשתי ולקחתי דף רגיל והתחלתי לקשקש עליו כדי שזה ירגיע אותי 'רגע מה? אני אומרת לעצמי ומתגלה לפני מספר אותיות ומספרים אז התחלתי לקשקש עוד יותר עד שכל המספרים והמילים התגלו לפני, הרמתי את הדף והתחלתי לקרוא ' ביג'ין 51' אמרתי בקול, מה זה אומר? ניסיתי לחשוב , ביג'ין, ביג'ין מזה אומר? קניון בג'ין? לא נראלי , עיר ביג'ין? לא זה רחוק מידיי, רחוב ביג'ין? פאק נכון! אך שכחתי זו שדרה כזאת של בתים פרטיים והקניון ברחוב אוקספורד ליד!, ירדתי מהר במדרגות ונתקלתי במייקל 'אני צריך לדבר איתך' הוא אמר 'אתה עדיין בנזונה?' שאלתי בהרמת גבה והוא השפיל את מבטו 'ידעתי' אמרתי ויצאתי מהבית שלי במהירות לעבר האוטו של אבא שלי, הסתכלתי על השעון באייפון והשעה הייתה עשרים לשתיים עשרה מה שאומר שעוד 20 דקות אני בת 17, התנעתי את האוטו והתחלתי לנסוע לעבר אותה שדרת הבתים הפרטיים.
הגעתי לרחוב ביג'ין מספר 51 הבית היה גדול ומלא בנרות, מעניין למה אבל זה לא עיניין אותי ודפקתי ספרינט לדלת ודפקתי שלוש פעמים ואף אחד לא פתח 'נו תפתח' התחננתי בקול חלש והדלת נפתחה 'שלום איך אני יוכל לעזור?' אישה הנראת עשרים לגילה שאלה אותי ונרתעתי קצת לאחור 'אני מחפשת את ג'ונתן' אמרתי והיא תקעה לי מבט מוזר 'מיזה ג'ונתן?' היא שאלה 'אח שלי' אמרתי 'באמת? אאמ כלומר לא חיי פה שום ג'ונתן לפני מה שאני זוכרת' היא אמרה 'טוב תודה בכל מקרה' אמרתי כשפני עצובות ואני הולכת למזרקה שהייתה קרובה לבית וסביב המזרקה היו מלא אנשים, התקרבתי למזרקה וראיתי שהשעה הייתה דקה לחצות 'מזל טוב אח ואחות קטנים' שמעתי מישהו אומר ליידי כשקעקוע של השמות מייקל ואנה באנגלית מופיע על כתפו 'ג'ונתן?'
YOU ARE READING
Like My Brother
Romanceאנה נערה בת 16 ווחצי בכיתה י'א מבוסטון, רצתה לחיות את חייה כמו כל נערה מתבגרת אחרת, אבל כמו שאומרים "רצון זה דבר טוב", היא מגיעה לבית ספר חדש ביחד עם אחייה התאום מייקל וחברו הטוב ג'ייק אבל הכל מתחיל להשתבש כשהיא מתחילה להכיר את רוי סטף. רוי סטף בן 1...