Like My Brother

פרק 31- איש מקומט

העיניים שלי מתחילות להיפתח לאט לאט ואני רואה שאני נמצאת בתוך זולה כזאת, אני מתישבת על המיטה ומשפשפת את עיניי, ליידי הייתה כוס מים ושתיתי אותה במהירות כי הייתי מאוד צמאה ורק עכשיו שמתי לב שהיד והראש שלי חבושים בתחבושת, 'איפה אני?' אני ממלמלת לעצמי כשכאב ראש ענק היכה בי ואני מסתובבת מצד לצד במיטה הקטנה.

לאחר כמה דקות הכאב נפסק ואני מחליטה לקום מהמיטה ואני עושה את זה באיטיות ובצעד הראשון אני נופלת 'אהה' אני צועקת כי קיבלתי מכה חזקה בברך 'מה קרה הכל בסדר?' איש מבוגר עומד ליידי כשהוא מושיט לי יד ואני נורא ניבהלתי והלכתי אחורה 'זוז' אמרתי בפחד והוא התקרב והתכופף אלי 'אני לא יפגע בך' הוא אמר בחיוך 'ולמה שאני יאמין לך?' שאלתי בלחץ 'כי אני הצלתי אותך מהנפילה ביער' הוא אמר ואני הסתכלתי בעיניו ואמרתי לעצמי שאני חייבת לבטוח בו כי אין לי עכשיו מישהו אחר, אני מגלגלת את עיניי וקמה מהרצפה כשאני לוחצת את ידו לשלום 'אנה' אמרתי בקצרה 'לאונרד' הוא אומר כשהוא מושיט לי את היד ואני מתקרבת לעבר המיטה ונופלת על השידה נו מה קורה לי ההיום? 'תביאי אני יעזור לך' הוא אמר כשהוא מרים אותי ומניח על המיטה 'לא נראה לי את עוד יכולה ללכת הביתה' הוא אומר ואני שותקת ומתכסה בשמיכה והוא מתקרב אלי 'אתה יכול לזוז ממני קצת?' שאלתי באי נוחות והוא זז כי בכל זאת הוא נראה קצת מפחיד הוא מבוגר כזה ומקומט הייתי מהמרת שהוא בן 55 בערך, הוא הסתכל אלי מיואש והלך החוצה מהחדר שאני נוכחת בו ובנתיים אני חושבת על איך לברוח מפה אבל כל החלונות היו נעולות בסורגים כאלה ואני התיאשתי וחזרתי לשבת במיטה, רגע איפה הפאלפון שלי? חיפשתי בשידה, בארון ,מתחת לשטיח אפשר להגיד בכל מקום ולא מצאתי אז יצאתי מהחדר בזהירות כשאני מחפשת את הפאלפון 'הינה' אני אומרת לעצמי כשאני מוצאת אותו לייד מגירת הנעליים בכניסה

'אפשר לעזור לך במשהו?' הוא שואל ואני מחביאה את הפאלפון 'אממ רק רציתי לראות איפה,, הנעליים שלי כן הנעליים שלי' אני אומרת ומצביעה אליהן 'את יודעת אם את רוצה את הפאלפון שלך פשוט תבקשי אני לא חוטף אותך' הוא אמר ואני התביישתי וניסתי להדליק את הפלא 'שיטט אין סוללה' אמרתי מיואשת 'אממ ישלך פאלפון?' אני שואלת 'אממ שנייה' הוא אומר והולך לחדר שלו כשהוא מחפש אותו 'הינה' הוא אומר ומביא לי נוקייה ישן 'לא נכון גם לו אין סוללה' אני אומרת בעצב ועצבים 'אז תטעיני' הוא אומר ומביא לי מטען 'זה יקח 3 שעות בערך' הוא אומר ואני פערתי את הפה 'מההההה?' שאלתי בשוק ודפקתי את הראש בארון מרוב יאוש 'תיזהרי על הראש שלך' הוא אומר 'הכנתי ארוחת ערב בואי תאכלי' הוא אמר והלכנו לעבר המטבח כשהוא מוציא לי צלחות וסכום וכמובן פסטה ורוטב עגבניות 'אממ ישלזה ריח נהדר' אני אומרת ומתחילה לאכול.

סיימתי לאכול אחרי שדיברתי איתו קצת וגיליתי עליו כמה דברים הלכתי לחדר שלי ושבדרך אני עוצרת כי תמונה גדולה של אישה תפסה את תשומת ליבי 'זאת תמונה ממש יפה' אני אומרת והוא בא ועמד ליידי 'כן ורק עכשיו אני מבין את זה' הוא אמר ועשיתי פרצוף מבולבל 'מזתאמרת?' שאלתי 'זה על תקופה שאני לא מוכן לדבר עליה' הוא אמר ושמתי לו יד על הגב 'זה בסדר לכולנו לפעמים יש התנהגות חרא העיקר שתיקנת אותה' אמרתי בחיוך והא חייך אליי גם 'את לא מבינה כמה זמן לא דיברתי אם אנשים' הוא אמר 'אני פה בשבילך' אמרתי בחיוך ולפתע שמעתי צליל הודעה 'אומייגד הפאלפון עובד' צעקתי בשמחה ורצתי לחדר לקחת את הנוקייה הזה והיה רק 5% אז מהר התקשרתי לרוי כי זה הפאלפון היחיד שאני זוכרת.

נקודת מבט רוי-

עברו 5 שעות מאז שראיתי את אנה והיא לא הגיעה הבייתה! לא לעדן! ולא לניקול! איפה היא לאזעזל? כולנו מחפשים כבר 5 שעות ולא מצאנו ומייקל כועס עלי נורא.

הלכתי הביתה כשאני במצב חרא ולפתע קיבלתי שיחת פאלפון מימשהו לא מזוהה

'הלו' אמרתי בחוסר כוחות

'רוי!!' קולה של אנה נשמעה

'אנה? זאת את?' שאלתי שמח

'איפה את? את לא מבינה כמה דאגתי' אמרתי

'אני באגם הנטוש..' היא אמרה והיא התחילה להישמע מקוטעת

'אנה?' שאלתי והקו התנתק,

רצתי בחזרה לאוטו והתחלתי לנסות למצוא את האגם הזה איפה הוא לאזאזל, כבר היה חושך לגמרי והאור היחידי שהיה זה האור מהפנסים של המכונית שלי, אחרי בערך שעה של חיפוש מצאתי תאגם המזוין זה וראיתי ארובה ויוצא מימנה עשן אז רצתי לשם בהכי מהירות שאני יכול 'אנה אני מגיע' אני אומר לעצמי בראש.

אני דופק בדלת ורואה איש מבוגר בדלת והייתי בשוק 'רוי?'