Like My Brother

פרק 34- חנה רוזלף?

קמתי בבוקר כשיש לי כאב ראש כנראה אני באנגובר כוסעמקקק, קמתי מהמיטה וראיתי שכבר תשע אבל זין על הלימודים אני לא מתכוון לצאת החוצה כי אין לי סיבה לצאת החוצה אם זה בלי האישה שלי, הלכתי באיטיות למטבח לקחת אקמול כי הרגשתי ממש רע ובלעתי אותו בלי מים ומוזר שעדיין לא לרחו אותי לחקירה משטרתית מה כיאלו הוא לא הלשין עלי? אפילו אני הייתי מערב את המשטרה בזה אבל שמתי את המחשבות האלה בצד והלכתי לחדר שלי בחזרה לישון..

כעבור חודש-

עבר חודש מאז אותו אסון ואני עדיין הסתגרתי בבית לא יצאתי בכלל מהבית וזה הגיע למצב שאפילו ניקול ועדן התקשרו אלי אבל לא עניתי בעצם לא התעסקתי בכלל בפלאפון ממש נכנסתי לדיכאון טוב נו לא פלא אני מסתכל בתמונות שלנו כל יום וניזכר בכל דבר קטן שעשינו..

החלטתי ללכת לים לבשתי בגד ים שחור פשוט משקפי שמש כפכפים מגבת גדולה על הכתף את קופסאת הסיגריות והמפתחות של המכונית שאנה הכי אהבה, כן אני יודע שאני גורם לעצמי כל פעם להיזכר בה אבל זה מה שאני רוצה אפילו קניתי בושם כמו שלה ואני שם אותו בחדר שלי ומסניף אותו וניזכר בה..

הגעתי לים לאחר חמש דקות והלכתי לתפוס מקום, נישכבתי על המגבת שהמשקפי שמש שלי על העיניים ואני צופה בשמיים ואז כדור כדור עף פוגע בי אז אני קם מהמחשבות ורואה כמה בנות נואשות אם בגד ים אם אפשר לקרוא לזה ככה והן רוצות 'שאני יזרוק להן את הכדור' אבל ביננו בטוח שהן רוצות שאני יצתרף אליהן גילגלתי את עיניי זרקתי אליהן את הכדור וחזרתי לשכב על המגבת אחרי חמש דקות ניהיה לי חם אז נכנסתי למים 'הצילו הצילו' אני שומע פתאום ומנסה להבין מאיפה זה בא ואז מצאתי את מקור הרעש ושחיתי לשם במהירות , תפסתי אותה והצאתי אותה מהמים כשהיא משתעלת בלי סוף 'את בסדר עכשיו?' אני שואל 'כן עכשיו יותר טוב' היא אומרת בחיוך שחשף שתי גומות והיא לעומת כל הבנות האחרות שהיו בחוף היא הייתה ממש שונה וזה היה נראה שהיה לה כבוד עצמי ממש כמו אנה, 'חנה' היא אמרה והושיטה את ידה 'רוי' אני אומר אוי נו באמת גם השם שלהם דומה עכשיו, והעיניים הירוקות המושלמות והשיער השחור רק שאצל חנה הוא היה יותר בהיר ויותר קצר לעומת דל אנה שהיה קהה וארוך , 'מה באת לפה לבד?' שאלתי כשהיא ציירה על החול באצבועתייה 'כן סוג של ניסיתי לברוח מהכל' היא אמרה כשהיא הסתכלה על הים הפתוח 'סוף סוף אחת שמבינה אותי' אני אומר כשאני גם מצייר בחול את הפזמון לשיר שאנה הכי אהבה 'אתה אוהב את השיר הזה?' היא שאלה צוחקת 'לא' אני עונה באדישות וקור רוח והיא שותקת 'אוקיי..' היא אמרה וגילגלה את את עינייה 'סורי שאני כזה פשוט עוברת עלי תקופה בכלל לא טובה' אמרתי והסתכלתי עלייה 'מזדהה איתך' היא אמרה 'בת כמה את?' שאלתי 'בת 16 כיתה י' היא אמרה ושאלה אותי אותה שאלה 'אני בן 17 היום' אמרתי והיא דחפה אותי בהתרגשות 'ואוו מזל טובבב למה אתה לא מתרגיש' היא אמרה שמחה בשבילי 'כי אין לי על מה לשמוח' אמרתי ונזכר ברגע שהבטחתי לאנה שנחגוג ביחד את היומולדת שלי 'תיהיה אופטימי אני בטוחה שזה לא כל כך נורא מה שאתה עובר' היא אמרה ואת לא יודעת כמה חרא עבר עלי ותאמיני לי שזה כן נורא 'זה כן נורא' אני אומר בקצרה 'באלך לספ..' היא שואלת ואני קוטע אותה 'את יכולה להפסיק להיות נודניקית' אני צועק והיא זזה לאחור 'טוב אני מצטער אני לא יודע מה עובר עלי בזמן הזה ואני מוציא את הכעסים שלי על אנשים שרק רוצים לעזור לי' אני אומר כשאני נותן בוקס לחול 'זה בסדר אני רגילה שמוציאים עלי עצבים וגם הגוף שלי' היא אומרת כשדמעות בעינייה ואני רואה הרבה חבלות בברכיה 'ממה זה' שאלתי בשוק 'אבא' היא אומרת בקצרה ואני שם לה יד על הגב כאות ניחום 'גם אני עברתי מקרה של אבא אלים וזה הסתיים מלוכלך' אמרתי  'כן אבל ישלנו מזל שאנחנו לא כמו משפחת סטף לפני כמה שנים שהאבא היה מכה את האימא ואת שתי ילדיו ושבגללו נהרג טובי' היא אומרת ואני מסתכל עלייה המום 'את גרת בשכונת סלומונוב?' שאלתי בשוק 'כן את כל הילדות ביליתי שם' היא אמרה 'ואיך את מכירה את טובי?' שאלתי בהלם כי זה פאקינג אחי הקטן שמת! 'תמיד שהיינו קטנים היינו משחקים מחבואים אני טובי אחיו ועוד ילדה' היא אמרה 'את החנה רוזלף?' שאלתי המום ופנייה היו מבוהלות 'מה?מאיפה אתה יודע?' היא שאלה לא מבינה 'היי נעים להכיר רוי סטף' אמרתי והיא הייתה בשוק 'אתתת.. את.. א.. אתההה רוי סטךף רוי סטף?' היא שאלה המומה 'אחד והיחיד' אמרתי  'אומייגד אני כל כך מצטערת' היא אמרה 'זה בסדר' אמרתי בכוונה שזה לא בסדר בכלל, 'טוב אני חייב לעוף' אמרתי כשאני לוקח את דבריי'היה לי כיף לדבר איתך' היא אמרה והינהנתי אין לי מושג למה והלכתי בחזרה לאוטו מדליק שירי דיכאון ומדליק סיגריייה, בדרך הבייתה כשאני נוסע אני רואה דמות מוכרת שלבושה רק שחור וממה שאני חושב שזה גבר לפי הבגדים, הוא נכנס לאוטו ואני נוסע אחריו..

מי אתם חושבים שזה?