Like My Brother

פרק 56- שדרת עצים

עצמתי את עיניי מהפחד ומשכתי את ההגה בחוזקה לצד שמאל על פול גז ולאט לאט פתחתי את עיניי כשאני רואה שאני כבר לא על הכביש אלא בתוך שדה, ניסיתי ללחוץ על הבלמים והמכונית לא עצרה והיא נסעה במהירות מטורפת שכבר לא יכלתי לשלוט עלייה 'שיט' אמרתי כשהייה לפני שדרה של עצים.

נקודת מבט רוי-

המשאית ציפצפה בלי סוף ובשנייה האחרונה היא פנתה פנייה חדה לשדה, לילדה הזאת יש מזל, ניכנסתי בחזרה לאוטו ונסעתי אחרייה בניסיון להחזיר אותה לבית החולים, כשפניתי לכיוון השדה שמעתי בום ענק ומייד אחרי זה עשן, 'אנה' צעקתי לעצמי ולחצתי על הגז לכיוון מקור העשן שרק התגבר והתגבר 'למה את תמיד עושה בעיות?' שאלתי את עצמי בפחד שקרה לה משהו, דקה לפני שהגעתי האוטו התפוצץ ואש הייתה בכל מקום, 'אנה' צווחתי כשאני יוצא מהאוטו לכיוון השרפה מהמכונית שהייתה כבר שחורה לגמרי וריח של דלק היה בכל מקום, בום נשמע עוד פעם ונפלתי על האדמה, האש התחזקה ולא נשאר כבר כלום מהאוטו 'אנה' צעקתי בבכי כשאני נופל על הרצפה ובוכה 'לא לא זה חייב להיות חלום אני חייב להתעורר מהסיוט הזה' אמרתי לעצמי כשאני מטיח אגרופים באדמה הלחה ורואה שידיי נפוחות ואדומות 'אנה' אמרתי בלחש ובכיי וכבר שמעתי את הסירנות של הכיבוי אש, אספתי את עצמי לכיוון המכונית ונסעתי משם.

נקודת מבט אנה-

שנייה לפני שנדפקתי בעץ לקחתי את הבגדים/פאלפון/גפרורים ואת הפתק. קפצתי מהחלון ונשרטתי ביד 'אחח' צעקתי כשראיתי שהשריטה גדולה מאוד, ראיתי שרוי עומד לפנות לשדה אז מהר הדלקתי שלוש גפרורים והשלכתי אותם למנוע, ברחתי משם במהירות והתחבאתי מאחורי עץ והיתלבשתי בבגדי ואת שמלת הבית חולים הסתרתי מתחת לאדמה, ונשמע הבום של המנוע ואש הייתה בכל ממקום 'אנה' שמעתיי אותו צועק לי בקול של בכי, עצרתי במקומי מסתכלת לאחור לכיוון האש הגדולה ודמעות מופיעות בעיניי עדיף שיחשוב שאני מתה ושלא יבוא לחפש אותי ונשמע הבום הגדול שכנראה מהדלק והתחלתי לברוח כשהקולות של רוי מהדהדים לי בראש אבל ני מתעלמת וממשיכה לרוץ לכיוון שדה התעופה,

היתקשרתי לעדן כל כך הרבה פעמים והיא לא ענתה אני מפחדת שאני יגיע מאוחר מידיי והיא כבר תעזוב, היסתכלתי על היד שלי והפצע כימעט והתיבש אבל עדיין כאב נורא.

אחרי 15 דקות של הליכה הגעתי לשדה התעופה שהיה ניראה כמו מבוך ענק, לא היה לי כסף כך שלא יכלתי לקנות כרטיס טיסה

הסתכלתי על הלוח הענק של הטיסות הקרובות 'לונדון, לונדון, לונדון,לונדון' אני אומרת בראשי שאני מחפשת את הטיסה של לונדון ולא מוצאת, 'הינה' אני אומרת ומסתכלת על השעה '14:45' היה כתוב והשעה עכשיו הייתה שלוש 'לא נכון' אני אומרת לעצמי, איחרתי, איחרתי בלראות את החברה הכי טובה שלי, לעדן קשה להתמודד אם דברים רעים כמו הבגידה ואני לא מאמינה שהיא פאקינג עזבה! אני כל כך כועסת ועצובה בגללה!.