Like My Brother

פרק 41

אני פוקחת את עיניי לאט לאט ואני מרגישה שמסיעים אותי בעגלהכשאני מחוברת לחוטים ומשאף מחובר לאפי אני שומעת במעומעם שלוש רופאים שצועקים לאנשים לזוז מהדרך, אני מסובבת את ראשי בעדינות ובאיטיות כי ממש כאב לי ואני רואה את רוי מסיע גם את העגלה 'רווו...ייי..' אני אומרת בקושי כי כמעט ואין לי קול 'אנה ששש תשמרי על הקול' הוא אמר בניסיון להרגיע אותי 'היא מס..רה ל..ך שהי...א אוהב..ת אות..ך' אני אומרת ומרגישה איך קולי נעלם ולפתע רוי עצר והעגלה ממשיכה לזוז ואני נכנסת לחדר קצת חשוך 'על תידאגי הכל יהיה בסדר כשתתעוררי' המנתח אמר לי והזריק לי חומר הרדמה ותוך כמה שניות אני מרגישה שאני נרדמת.

**

'אמא אמא בואי יותר מהר שיהיה לנו מקום לבנות ארמון בחוף ים' אני אומרת לאימי שיוצאת מהאוטו כשהיא מחזיקה את התיק והמחצלת ואני את האת חפירה והגלגל ים 'מתוקה אני באה' היא אמרה לי כשהיא מתקדמת אלי ומחייכת לעברי ואני מחזירה לה בחיוך גם, 'נו מתוקה את חושבת שזה המקום המתאים?' היא שאלה אותי כשאני בוחנת את הסביבה וליידנו היה ממוקם הקפיטריה 'כן' אני אומרת לה בקצרה כשאני עוזרת לה לפרוש את המחצלת ולסדר את הדברים 'את רעבה?' אמא שואלת אותי כשהיא מוציאה קופסת פירות מהתיק ואני מהנהנת בהתלהבות 'אפשר ענבים?' אני שואלת והיא מביאה לי אותם בחיוך ואני אוכלת אותם במהירות כי הם היו נורא טעימים 'אבא אני נורא אוהבת אותך' משפחה קטנה עברה ליידנו כשההורים מחובקים והילדים קופצים על האבא וחשתי סוג של קנאה כי גם אני רוצה לצאת לבילויים אם כל המשפחה 'אמא? הכל בסדר?' אני שואלת אותה כשאני רואה שהיא בוהה באותה משפחה 'כן כן, באלך לשחות?' היא שאלה אותי והינהנתי 'לא צריך גלגל ים?' אני שואלת אותה כשאני רואה שאנחנו מתרחקות מהמקום ישיבה שלנו 'מזה משנה במלא זה לא יציל אותך' היא אומרת כשהאנחנו מתקרבות למים וכאן קצת התחלתי לפחד 'אמא אני לא רוצה' אני אומרת לה כשכפות רגלייי כבר בתוך המים והיא תופסת את ידי ומושכת אותי למים 'אמא דיי' אני צועקת לה אז היא תפסה אותי בכל גופי כשאני מנסה להתנגד אבל בכל זאת ילדה בת 7 לא יכולה להתנגד לאמא בת 38 'דרלינג אני עושה את זה בגלל שאני אוהבת אותך' היא אמרה כשדמעות בעינייה 'אמא בבקשה לא' אני אומרת בהתחננות ובלי התרעה מוקדמת היא מכניסה אותי למים ולא הצלחתי לנשום כבר הראייה שלי התחילה להיות מטושטשת אבל אז הרגשתי את עצמי עולה מפני הים ואני נושמת בכבדות ורואה את אותה משפחה מצילה אותי 'את לא נורמאלית! צריך לשלוח אותך לבית משוגעים' האבא של אותה משפחה צועק על אמא שלי שהסתכלה עלי במבטי שנאה 'זה גם מה שנעשה תקרא למציל שישלחו אותה עכשיו ואנחנו נחזיר את הילדה הבייתה' האמא אמרה והחזיקה את ילדייה מאחורייה 'אני יהרוג אותך' אימי צעקה לי כשהיא מתקרבת אליי ושורטת את פני באכזריות 'את תשלמי את זה את תשלמי על זה' אימי צעקה כשהאבא מוציא אותה מהמים

**

אני קמה בבהלה כשאני מחוברת למכשירים ומשאף באפי, אני נושמת בכבדות ורואה את מד הדופק משתולל ואני מייד מחזיקה בידיי את הצלקת על פניי ואני מתחילה לבכות 'חנה? מה קרה?' רוי נכנס לחדר כשהוא מתקרב אלי במהירות ומתיישב על המיטה 'אני לא יכולה יותר' אני אומרת כשאני לא מפסיקה לבכות ובראשי כל הזכרונות מאימי חוזרים 'מה קרה חנה דברי איתי' הוא אמר מבוהל ואני הסתכלתי לתוך עיניו והרגשתי שאני משתגעת מאותם פלאשבקים 'רוי אני לא יכולה יותר' אני אומרת כשאני בוכה לתוך חולצתו של רוי והוא עוטף אותי בחיבוק 'אני תמיד פה איתך' הוא אמר כשהוא מנשק לראשי ואני ממשיכה לבכות..

קודם כל שכחתי לציין, חנה היא הבת של הרופא שניתח את אנה וזייף את מותה והביא אותה ללאונרד, אחר כך כמו שכתוב בסיפור לאונרד הרג את הרופא (אבא של חנה) כדי שלא יפריע לו.