זוכה בתחרות המאשין 2020-2021.
חברה טובה היא חברה שעוזרת בכל מצב, בעיקר ברגעים קשים. חברה טובה תתן את כל כולה כדי שתהיי מאושרת. אבל מה אם מאחורי חזות שעוזרת גם ברגעים קשים, מסתתרת אחת שברגע האמת, תפנה את הגב לעברך?
האם מישהי שהאמנת בה יכולה פתאום לה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״חבר טוב מכיר אתכל הסיפורים שלך. חבר טוב באמת עבר אותם איתך.“
----
שוב היא עם הראש למטה, שוב קשה לה להתמודד עם המציאות, שוב היא חסרת ביטחון. והיא שואלת את עצמה – למה? למה זה קורה רק לי?
אור אמרה לעצמה שהביטחון העצמי שלה לא צריך לרדת בגלל זה והיא פשוט צריכה להתעלם מהמבטים האלו, שננעצים בה. אבל ברגעים מסויימים – כמו עכשיו, למשל – היה לה קשה מאוד להאמין בזה.
היא ניסתה לעודד את עצמה ולא לחשוב על זה. כי מצד אחד, מה שהיה – היה. אך מצד שני, היא לא תצליח להתכחש לעובדות; העבר עדיין משפיע עליה. והיא לא יודעת אם יום אחד היא תצליח לשים אותו מאחוריה. ----
”מה אתן אומרות? רוצות שנקבע ביחד אחרי הלימודים לעשות את העבודה?“ אור שאלה, תוך כדי שהוציאה את הכריך שלה מתוך התא הקטן שבתיק.
לכיתה שלהן היה שיעור חופשי. ירד גשם בחוץ. אף אחד לא העז לצאת החוצה, כך שכולם נשארו בכיתה.
היא סגרה את הרוכסן של התיק, החזירה אותו אל מתחת לשולחן והסתובבה אליהן בחזרה, מנסה לשמוע אותן מסביב לכל הרעש הזה מסביבן.
”כן, אין בעיה. עדיף שנסיים את העבודה שקיבלנו כבר מעכשיו מאשר לדחות אותה עד היום האחרון.“ יהל הרימה אליה את מבטה ולאחר מכן המשיכה לצייר במחברת שלה.
”נבוא אליי?“ אור שאלה אותה – ואת מאי, שהייתה בטווח שמיעה – תוך כדי שהוציאה מהשקית את הנייר שבו היה עטוף הכריך שלה.
”כן.“ ענתה יהל וגם מאי הינהנה.
”אוקיי, אז ניפגש ליד השער בסוף היום, כדי ללכת ביחד בדרך הביתה.“ היא סיכמה. ”כרגיל.“ ובדיוק באותה שנייה, יהל הרימה את הראש בהנהון והכניסה את העיפרון לקלמר.
”מה ציירת?“ אור ומאי שאלו בסקרנות.
”הנה, תראו.“ היא הרימה את המחברת והראתה להן את הציור שציירה. בציור הייתה ילדה שישבה על דשא ירוק בהיר, דהוי. היא נשענה על גזע אחד העצים, כשקצוות נעליה נגעו בדשא מסביב לפרחים שהיו על הקרקע סביבה. הילדה שבציור נראתה כאילו היא חושבת על כל מיני דברים – במבט טיפה מהורהר, טיפה מבולבל.
