ונהפוך שווים

פרק עשרים - בזכותך

”בעולם בו אתם יכולים להיות הכל, תבחרו להיות אנשים טובים.“
----

”אז מה חדש? מה אתן מספרות?“ אור שאלה בהתעניינות בזמן שמאי ויהל התיישבו על מיטתה. הן נפגשו בביתה של אור לערב רגוע, ערב של השלמת פערים. לאחרונה, הן הקדישו זמן בעיקר למתכונות ולבגרויות שפקדו אותן ועבר זמן מאז הפעם האחרונה שנפגשו כדי לבלות, כך שאור שמחה על הזמן הפנוי שמצאו לעצמן.

”יהל מצאה את החבר העתידי שלה.“ מאי הכריזה וגרמה ליהל לצחקק.

”אל תגזימי,“ יהל אמרה בחיוך שובב אך מעט מבויש. ”אין בינינו כלום... עדיין.“

”אבל מי זה?“ אור הסתקרנה. ”מישהו שאנחנו מכירות?“

”אני לא חושבת,“ השיבה יהל. ”אבל קוראים לו ניב והוא בשכבה מעלינו.“ היא עצרה לרגע. ”אנחנו באותה מגמה, ככה הכרתי אותו.“

”יש מצב שהוא מכיר את לירן?“

”מכיר? שני אלה חברים טובים, כל הזמן מסתובבים ביחד!“

אור הינהנה בהתרשמות. ”אה, נחמד. לא ידעתי.“ היא התיישבה לצידן על המיטה. ”אבל רגע,“ היא הרימה את מבטה אל יהל. ”מה קורה ביניכם?“

”מאי חושבת שיש בינינו משהו, אבל אנחנו בסך הכל מדברים אחד עם השנייה פה ושם, זהו.“ יהל ענתה בכנות.

”והיית רוצה שזה יהיה יותר מזה?“

יהל חשבה כמה שניות לפני שענתה. ”אני עוד לא יודעת אם כן או לא, זה עדיין מוקדם להגיד... אבל אני מחבבת אותו. וכיף לי לדבר איתו.“

”זה מעולה,“ אור חייכה אליה.

”ואל תשכחי שככה זה קרה גם עם אור ולירן.“ מאי הוסיפה, גם היא בחיוך. בתגובה, חיוכה של אור התרחב. אמנם הם ביחד בסך הכל חודשיים, אבל הם מכירים כבר ארבעה חודשים. וזה מדהים. למרות שזה נשמע קצת, עבורה זה היה המון.

יהל הסכימה איתה והן עברו לדבר על דברים אחרים.

”כבר אמרו לך מתי יורידו לך את הגבס?“ מאי שאלה בשלב כלשהו של השיחה.

”יש לי מחר ביקורת...“ אור סיפרה להן. ”אם הכל בסדר, כנראה שכבר יורידו לי אותו.“

”די, איזה יופי!“ שתיהן אמרו בהתרגשות.