ונהפוך שווים

פרק שישי - מסיבת פיג׳מות

 ״קצת קשה לי לשכוח בן אדם שהשאיר לי יותר מדי לזכור...“

----

חלפו כמעט שבועיים מאז אותו המקרה. אור עדיין לא רצתה לספר ללירן על מה שקרה לה בשלושת החודשים האחרונים, היא לא רצתה שעוד אנשים יידעו על זה... כמה שפחות יידעו על זה, ככה יותר טוב.

אך במהלך השבועיים האלה, יצא להם להיפגש פה ושם בהפסקות ולדבר אחד עם השנייה כמה פעמים נוספות. ובזמן המועט הזה, היא הספיקה ללמוד מכך שהוא בכיתה יב׳ ושזוהי שנתו האחרונה בתיכון, בעוד שהיא בכיתה יא׳ ונותרה לה שנה נוספת עד לסיום הלימודים.

שאר השבוע חלף לו ובמהרה, הגיע סוף השבוע ואיתו מזג אוויר נעים, שהיה די נדיר בשל מזג האוויר החורפי שהיה לאחרונה. אור הביטה מחוץ לאדן חלון חדרה, שוב שוקעת במחשבות ומתבוננת בנוף שליד ביתה. השעה הייתה שש בערב והשמש התחילה לשקוע. היא אהבה מאוד לצפות בשקיעוֹת, מה שלא התאפשר לה לעשות בשבועות האחרונים בגלל העומס בלימודים. ועכשיו, היא שמחה שסוף סוף יש לה קצת זמן פנוי. אור באמת הייתה צריכה את זה באותו הרגע – זה היה בדיוק הזמן המתאים לעשות הפסקה מהמחשבות ופשוט לתת לעצמה לנוח, להירגע.

עלה לה קודם רעיון, שהיא מיהרה קודם לשתף בו את מאי ויהל, להתקשר אל שתיהן ולשאול אותן אם הן רוצות לבוא אליה לסוף השבוע, כדי לארגן ביניהן משהו קטן ונחמד. או בשתי מילים; מסיבת פיג׳מות. נכון שאולי הן כבר לא בגיל המתאים למסיבת פיג׳מות, אבל תמיד כיף לפנטז. חוץ מזה, הן יכולות לבחור לראות איזה סרט ולאכול פופקורן. הכי כיף זה לאכול פופקורן בזמן צפייה בסרט.

לאחר שהן ענו לה – בהתלהבות רבה, יש לציין – שכן, אור אמרה להן שייפגשו בכניסה לבית שלה בעוד שעתיים, בשמונה בערב. כעבור כמה דקות, אחרי שניתקה את השיחה, היא קמה ממקומה על המיטה כדי להתחיל לסדר קצת את החדר, עד שיבואו.

אור סידרה את הכריות הקטנות ליד מיטתה, החזירה דברים למקום, סגרה את דלת הארון – היא תהתה לעצמה למה היא נשארה פתוחה, אולי בבוקר היא מיהרה ושכחה לסגור אותה – והורידה קצת את התריס. היא תמיד סוגרת אותו כשמגיע הערב. היא כבר התרגלה לזה.