ונהפוך שווים

פרק עשירי - הפתעה

”כמה את יפה תמיד וכמה היום.“

(מוקדש לנוגה, יעל, שובל ויובל.) ⁦❤️⁩

----

אור חזרה הביתה שמחה, כפי שהרבה זמן לא הייתה.

עבר עליה יום טוב, יום ממש טוב – והיא הרגישה את זה. ובנוסף לכל זה, היה לה גם דייט עם לירן. דייט! מי היה מאמין?

היא לא ידעה איך להכיל את זה; מצד אחד, היא הופתעה וכן, היא גם שמחה. מצד שני... היא אף פעם לא הייתה בדייט אמיתי אז היא לא ממש ידעה למה לצפות.

אבל עמוק בתוכה, היא קיוותה שיהיה טוב. שיילך להם טוב.

אור המשיכה ללכת. וכשכמעט הגיעה לבית, נאלצה לרוץ כיוון שהתחילו לרדת טיפות, שהתגברו במהרה.

”אוי, לא.“ היא נאנחה כשהביטה למעלה וראתה שהגשם מתחיל להתחזק.

היא המשיכה לרוץ וכשהגיעה, פתחה את הדלת, נכנסה וסגרה אותה במהירות. רק אז היא פנתה לבחון את עצמה. חוץ מהשיער שלה, שקצת נרטב – והנעליים, הכל היה יבש.

מזל שכל הדרך היא הלכה עם מעיל סגור.

”היי, מישהו בבית?“ אור קראה כשקלטה שבעצם הדלת הייתה פתוחה כשנכנסה.

”לא, רק אני.“ היא שמעה קול קטן מלמעלה, השייך לאחותה, גל.

”איך היה היום?“ היא שאלה כשעלתה במדרגות וראתה אותה מציצה מחוץ לדלת חדרה.

”בסדר.“ גל ענתה, אך לא הרחיבה.

”יש לך שיעורים?“ היא הוסיפה, כשראתה שעל השולחן שלה היו מחברת וספר פתוחים.

גל הינהנה.

”אוקיי. אז אם תצטרכי עזרה, תגידי לי, טוב?“ וִידְאָה אור לפני שפנתה ללכת. ”בינתיים אני בחדר שלי.“ היא הוסיפה.

”אוקיי.“ גל הסכימה ובדילוגים קלילים, חזרה אל חדרה.

אור נכנסה גם היא אל חדרה ולאחר שהורידה מכתפה את התיק שלה והניחה אותו על הכיסא, היא נשענה על המיטה וגלשה בטלפון. נותר הרבה זמן עד השעה שמונה ורבע – ולא היה לה כל כך הרבה מה לעשות. ובינתיים, על הדרך, היא גם סימסה ללירן את הכתובת שלה, כדי שיידע מאיפה לאסוף אותה.