"אןהבת" והייתי מאוד עייפה, אז נכנסתי להתקלח והלכתי לחדר..
עבר יום מהר מאוד וכבר הגיע יום שישי, הייתי מאוד לחוצה, ובן זמנית גם מאןשרת.
כל היום דיברתי על וויליאם ושהוא הולך לבןא, עד שאבא שלי התעצבן עליי.. אמרתי לו "אבא, אתה חייב להיות יפה יותר ממה שאתה כבר ולא לעשות פאדיחות, כי אפ אתה עושה, אני לא מדברת איתך בחיים" אמרתי בנשימה אחת בלי הפסקה.
"אני פאדיחות, מה פתאום" אמר לי כמופתע.
אחרי בערך שעתיים וחצי ואחרי שאבא הכין מלא אוכל, היה צלצול בדלת, אני צרחתי.. וצעקתי לאבא שאני ייפתח את הדלת
פתחתי את הדלת וראיתי אותו, מושלם מתמיד.
חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה על השפתיים.
"היי" אמר לי בחיוך גדול
"היי" אמרתי ולקחתי את זר הפרחים המשגע שהביא מידיו..
"אבא, הוא להגיד שלום" אמרתי לו מהסלון שיבוא מהמטבח
"אני בא, רק מסיים את הסלט" אמר לי
אחרי כמה דקות בודדות, הוא בא, וויליאם ישר קם מהספה, ולחץ לו יד, אבא כמופתע, החזיר לו לחיצה. וויליאם הסביר לו קצת על המשפחה שלו, שהם באו מאנגליה, למשפחה שיש להם פה, והוא הסביר על כל מיני דברים לא חשובים.
ואז ישבנו בשולחן, ואכלנו.. היה מאוד כיף, ומצחיק. כנראה שאבא מתחבר אל וויליאם. לאחר מכן, פינינו את השולחן ועלינו אל החדר שלי, שאלתי אותו "אז, איך היה עד עכשיו" "כיף, אבא שלך נחמד, ואני מחבב אותו" "יופי" אמרתי בחיוך ענקי שמחה ומאושרת
בסוף וויליאם משאר לישון אצלי, ואבא לא דאג בכלל, ככה נראה לי
נקודת המבט של האבא:
אני מאושר שהבת שלי מצאה בחור, נאה ומחמד.
אני שמח, שהיא מאושרת
אני מרגיש שאני יכול לסמוך עליו בעננים עצומות.. והוא מאוד מוכר לי..
גם השם, המבטא..
טוב אני בטח עייף והוזה..
מחר יום ארוך.
נכנסתי להתקלח, והלכתי לישון.
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
