לא הייתי עייפה, כי ישנתי לפני.
הייתי שמחה שאמא שלי באמת פה.
היא פה, והיא תדאג לי. כמו שתמיד רציתי...
ראיתי חדשות, ופתאום היה מבזק
'לפני כחצי שעה נידקרו במצב אנוש שלושה בנים.
וויליאם מייקלסון, ליאם אורתוסדן ונייט תורד
נפלתי לרצפה, ולא הצלחתי לעכל. שחבר שלי, האהוב שלי, במצב אנוש, אולי מת אולי חי נדקר.
ישר אמא שלי קפצה עליי, וקראה לאבא שלי שיבוא מהר, הןא לקח אותי לבית החולים כי ידע שאני חייבת להיות שם, עם המשפחה.
בבית החולים ההורים של וויליאם התפלאו לראות את אמא שלי אבל הם לא ייחסו לזה חשיבות כי הבן שלהם אולי עומד למות, צעקתי שאני רוצה להיכנס, שאני חייבת לדעת אם הכל בסדר שהא לא נפגע יותר מידי קשה, " אני רוצה לראות אותו, תנו לי להיכנס"
צעקתי בבכי מר
"ילדתי הצעירה, הוא בניתוח" אמר הרופא
"לא אכפת לי, תנו לי לראות אותו, את אהובי"
הפלתי את הכיסא בבעיטה
אחרי 3 שעות של בכי, צער ויגון ראיתי את הרופאים יוצאים, מהחדר של הניתוח. ישר קפצתי
"איך הוא, איך הוא מרגיש, אני רוצה להיכנס"
הרופא אישר לי להיכנס איך לפני זה אמר, אל תדברו חזק
ישר נכנסתי
וישבתי על ידו, מחזיקה בידו, ובוכה
"אהוב שלי , מה קרה"
"דקרו אותי, יצאתי עם חברים, והלכנו למועדון, היה שם מישהו פסיכופת, שדקר אותנו, הוא ניסה לדקור בפנים, בבית החזה ובידיים. כיסיתי את הפנים עם הידיים, אז רוב הדקירות בידיים ובבית החזה
אני מצטער, אהובתי"
"אינלך על מה אהוב שלי, אנחנו נטפל בו, ונדאג שייכנס לכלא"
"לא, לא אל תתעסקי איתו, הוא משוגע"
----------------------------------------------
אני רוצה לעשות לסיפור ציור, אם יש פה מישהו מוכשר, שידבר איתי
תהנו :)
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
