קמתי ליום חדש, ויש בית ספר, ואני צריכה לקום להתארגן, ידעתי שהיום אני רוצה לדבר שוב עם קייט, אני עדיין קצת כועסת עליה, אבל אין על החברות שלנו ואני חייבת לדבר איתה שוב, הלכתי לצחצח שינים, ולהתלבש, והערתי את כולם, והלכתי לבית הספר.
כשהגעתי ראיתי את קייט "קייט, אני מצטערת" אמרתי לה
"גם אני, התגעגעתי אלייך" אמרה לי
"בואי לכיתה" וחיבקתי אותה
שיעור כימיה עם המורה הכי מעצבנת שיש בעולם וכל השיעור חשבתי על החומה מאחורי הבית ספר שאני הולכת לשבת כל ההפסקה.
ישר כשהגיע הצלצול הגואל, רצתי וקייט רצה אחריי
"סליחה, לא יכולתי לשמוע את הקול המעצבן של המורה הזאת, שונאת אותה" זה בסדר מאמי" אמרה לי
"מאמי ?, ממתי הפכת לי לפרחה" אמרתי לה בהרמת גבה
"הפכתי כשנהפכתי להיות אחת מהבנות אצל כריסטינה" אמרה לי והורידה את הראש
"מההההה?" אמרתי לה
"כן, היא איימה עליי"
"השרמוטה עוד תשלם"
אמרתי לה
"אני מצטערת,אבל היא קוראת לי, אני חייבת ללכת" אמרה לי והיא רצה
הלכתי לכיתה ובדרך ראיתי את וויליאם
"היי מה קרה ?" אמר לי
"כלום, פשוט קייט עציבה אותי, היא נהפכה להיות אחת מהבנות של כרסטינה"
"מה ? למה ? איך ?" ולפני שהספיק כבר ראה אותה ואיים עליה
"את תשלמי על זה, מי את שתאיימי עליה ?"
"וויליאם דיי" אמרתי לו
"היא לא שווה את זה"
"לא אכפת לי " אמר לי והסתכל עליי בעצבנות
"וויליאם די, אני יסתדר בעצמי" אמרה לו קייט
"גם את תשלמי על זה" אמרה כריסטינה והסתכלה על קייט ווויליאם החניק צחקוק
"וגם את, אמה"
"וגם אתה וויליאם"
כולנו צחקנו והם הלכו חיבקתי את וויליאם אהוב שלי
"אתה הגיבור שלי" אמרתי לו
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
