כל כך התרגשתי, אני חשבתי שאני יאבד אותו לתמיד, אך לא הוא יחיה ויהיה מאושר איתי.
"אני יכולה להיכנס ? " שאלתי לחוצה
"לא, הוא צריך להתאושש כשיש אנשים בחדר הוא מתרגש מידי, וזה עלול לגרום לו לעוד התקף לב, אנחנו מעדיפים שלא" אמר הרופא
"אווףףף, למה לאף אחד לא אכפת ?" אמרתי עצבנית ורוטנת
"ילדתי, אכפת לנו, ולכן אנחנו מונעים נזקים" אמר והלך
כל כך רציתי שיהיה לידי, שיחזיק לי את היד, שילטף לי את השיער כמו שהוא תמיד עושה, שיחבק אותי, וזה חסר לי מאוד באותו היום.
איך עזבתי אותו עוד לא הבנתי.
אבא לקח אותי הביתה, נכנסתי להתקלח והלכת לישון, מחכה ליום חדש, מקווה לפחות שיהיה שמח.
-יום אחרי-
את לא מבינה" אמרה לי קייט, לפני שהיה צלצול"
"מה אני לא מבינה ?" שאלתי עייפה ומותשת מאתמול אחרי הצעקות
יש לי חבר" צעקה באושר "
"וואי יפה לך, מזל טוב, מי המאושר ?" שאלתי ועיני נפערו, ברגע ששמעתי.
"נייט"אמרה לה וכיסתה את הפה שלה עם ידה
"רגע נייט ?, אחד מהילדים שנדקרו ?" שאלתי המומה במקצת
"כן, אתמול באתי לבית חולים, ובדיוק שחררו אותו וראיתי אותו, ודיברנו אחרכ וניפגשנו יותר מאוחר, ושמעי הילד הזה הוא פשוט מדהים"אמרה לי כולה בהתרגשות
"מזל טוב, בובה" אמרתי לה שמחה
נזכרתי בווילאם ונהיה לי עצוב
אחרי היום הלכתי לבית החולים, והרשו לי להיכנס, נכנסתי לחדר, והוא ישן, חיכיתי שם במשך שעה עד שהתעורר, וישנתי רוב הזמן, הרגשתי יד חמה על היד שלי, ופקחתי את העיניים, כאשר ראיתי את העיניים היפות ואת החיוך המאושר, ישר חייכת וקפצתי עליו בנשיקה וחיבוק סוער, כל כך התגעגעתי
"אתה מוכן להסביר לי למה אתה לא מסכים לי ללכת למשטרה להתלונן ?"
"כי ככה" אמר מנסה להתחמק
"וויליאם, אתה יודע שאתה יכול לבטוח בי, תספר לי" אמרתי בדאגה
"הוא איים עליי, שאם הוא יתקשר למשטרה, ואפילו אם אתן את הרמז הכי קטן, הא יגרום שאני ואת נסבול" אמר והוריד את ראשו בבושה
"היי בייב, אל תדאג אנחנו נטפל בהכל והוא לא יעשה לנו כלום" אמרתי והרגשתי שהחיוך שלו עלה כאשר החטפתי לו נשיקה רטובה על השפתיים
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
