"אני אמא שלך חזרתי" היא אמרה
"לא יכול להיות, אמא שלי נטשה אותי, למה עכשיו נזכרת לחזור, למה ? אחרי שאבא עשה ולימד וניסה, ואת האמת הצליח ללמד אותי משהו בחיים, ואת כל הילדות שלי מי העביר, בואי נגיד ככה לא את, אז אני לא רוצה לראות אותךפה, ואני לא רוצה לראות את הפנים שלך יותר בחיים"
אמרתי כל כל מעוצבנת שאבא היה צריך להחזיק אותי
"היי, אמה תירגעי, יש לה סיבה"אמר לי אבא וניסה להרגיע אותי ולא הצליח
"לא מעניין אותי הסיבות שלה ולא מעניין אותי התירוצים שלה, אני גדלתי לבד בלי אמא, וגם עכשיו לא יהיה לי אמא". ורצתי לחדר
כמה בכיתי בחדר , כמה ניסיתי להירגע ולהביןמה היא בעצם עושה פה, למה היא פה. מה היא מחפשת פה זאת אשמתה שנטשה ועזבה
אחרי שעה נרדמתי מהבכי
ישנתי אולי 3 שעות ואז קמתי, וראיתי אותה יושבת בסלון בוכה.
"מה את עושה פה" שאלתי אותה בקול צרוד אחרי הבכי המתיש והמעייף
"אני באתי בשבילכם חזרתי, כל הסמן הזה נלחמתי באפגניסטן, וזה המקום היחידי שחשבת עליו במשך כל השנים האלו.
אני התגעגעתי אליכם, אני אוהבת אתכם תמיד אהבתי,הייתם כלכך חסרים לי"
"אני לא יכולה לקרוא לך אמא,זה קשה מידי"
אמרתי עצובה במקצת
"אל תדא,גי עם הזמן נכיר אחת את השניה, ואת כבר תתרגלי, טוב מותק ?"
"טוב"
"אני רק רוצה להגיד לך סליחה שנטשתי אותכם , היא לי קשה להישאר אחרי המקרה, בטח שמעת עליו כבר."
"אני יודעת והסליחה שלך מתקבלת, ואני רוצה להתנצל על מקודם שצעקתי עלייך זה לא היה נכון מצידי פשוט אחרי 13 שנה שאת עומדת פה היה לי קשה"
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
