אני קודם כל ממש מצטערת היה לי מחסום כתיבה רציני !!
תהנו :))
----
״היינו בני 14" אמר לי
הסיפור שהוא סיפר לי עליו ועל ניל, פתח לי כמה מחשבות שהוא מסכן, שכל מה שהוא עבר זה לא מגיע לו, ואני מבינה שהוא היה צריך להיכנס לעולם התחתון רק בשביל לפרנס את המשפחה שלו, והוא סיפר לי גם שהוא לא רצה שלניל יהיה קשר לעולם התחתון, אבל הוא שמע שיחה שאלכס דיבר, ובמהרה גילה הכל.. הוא סיפר לי שתמיד אלכס היה המבוגר האחראי ביניהם למרות שיש הפרש של גילאים קטן.
אני פשוט מרחמת עליו, אין לו ילדות, ואני פשוט מרגישה צער ויגון כלפיו.
במהרה כל הסיפור של החטיפה נגלה אליי, ואני זוכרת הכל, אני זוכרת אחרי שנפגשתי עם וויליאם איך אלכס חטף אותי, ואיך הם התעללו בי, איך הוא אנס אותי אבל הבנתי שזה לא הייתה הבחירה שלו, זאת הייתה אך ורק פקודה שהוא היה צריך לבצע.
אני מתגעגעת למשפחה שלי כל יום שעובר ומאוד קשה חי ביניהם אני מתגעגעת לאייבי הקטנה שבטח כבר גדלה, ולאמא אני מתגעגעת, אני מתגעגעת אל וויליאם את הנשיקות שלו, את החיבוק החם שלו, את העידוד, את המילות המלטפות, את הליטופים המצמררים, אני מתגעגעת למילים שהוא הוציא מהפה שלו, אני מתגעגעת לקול שלו, אני מרגישה יובלים מאז שראיתי אותו, ואני פשוט מתגעגעת לכל דבר בו.
״בוקר טוב״ ניל נכנס אליי לחדר ואמר לי
״בוקר טוב״ אמרתי בקול רדוד, אני פשוט מסתכלת עליו ובוחנת כל דבר בו כל פגם בו, כי זה פשוט הזוי שהוא לא מראה כלום, לא מראה את כל הצער , ואת כל הסבל שהוא עבר, הוא נראה כזה איך לומר את זה תמים,כן תמים, כאילו הוא שם מסיכה כזאת של אדישות ,אחרי כל מה שהוא עבר, זה לא נראה הגיוני
״הכל בסדר?" שאל אותי הוא כנראה שם לב שאני בוהה בו
״כן הכל בסדר, אני פשוט תוהה מתי את יוצאת מהבית חולים המסריח הזה!!" אמרתי קצת בעצבים באמת נמאס לי ממנו, אני פה כבר איזה חודש, כי רצו לראות שהכל בסדר, ולא לקחת שום סיכונים
"אני יברר לך ויבוא"
אמר לי
אחרי 20 דקות בערך, הוא בא ואמר שעוד שעה אני משתחרררת !! סוף סוף ,״ תודה תודה תודה ניל, סוף סוף לצאת מהמקום הזה" חייכתי ואמר
"בבקשה, אני ילך להביא את כל הדברים שאת צריכה לחתום עליהם" אמר לי והלך
אלכס נכנס אחרי 10 דקות
"היי" אמרתי
"היי" אמר לי והוא נראה עצוב ועגמומי
"הכל בסדר?" שאלתי
"כן,כן בטח, רק אמה אסור לך, וואי אסור לך בשום מצב לספר לא לניל או למישהו אחר את כל הסיפור הזה אסור לך להזכיר את זה בכלל. את מספרת את זה ואת מתה!!"
אמר לי ועם כל מילה הוא התקרב אלי, התחלתי לפחד, הוא התנהג בדיוק כמו בהתחלה שהוא אנס אותי עד שהתחלתי לחבב אותו הוא מתנהג ככה אני מבינה שהסיפור הזה מאוד רגיש בשבילו אבל למה להתנהג ככה, זה ממש לא יפה וממש אבל ממש לא מכובד
"אל..אל ת.תדאאג, אנני לא יסספר" אמרתי בגמגום
"יופי ביי" אמר והלך וסוף סוף הצלחתי לשחרר את הנשימה שהייתה מוחזקת לי בריאות אפילו שלא שמתי לב לזה אפילו "אהה ותתחילי להתכונן עוד מעט הולכים" אמר שהוא נשען על המשקוף ואז הלך
הדבר היחיד שאני מרגישה שוב זה פחד..
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
