"תעיפו אותם" היא צרחה
אני עמדתי במקום נאבקת בשומרים, "איתנו את לא תתעסקי" אמרתי לה ונתתי לשומרים לקחת אותי החוצה מהמועדון.
"הצלחנו" אמרתי באושר עילאי
"כן, איזה כיף" אמר וויליאם
"קייט, למה את לא שמחה ?" שאלתי והסתכלתי עליה
"כי את יודעת מה עכשיו יהיו ההשלכות, איומים, הרבצות, עינויים לכל החיים" אמרה
"לא למה נראה לך, הראנו לה מאיפה משתין הדג" אמר לה וויליאם
"וחוץ מזה אנחנו פה תמיד לצידך בטוב וברע ונאהב אותך תמיד, אז את לא צריכה לדאוג למפגרת הזאת" אמרתי והצבעתי על דלת המועדון
"תודה" לחשה ואנחנו הסערנו עליה בחיבוקים והנשיקות מנסים לעודד אותה
כל אחד חזר הביתה, וויליאם רצה לישון אצלי אבל אמרתי לו שאני לא יכולה כי מחר יהיה לנו אורחים ואני ואמא שלי מחר בבוקר הולכות לעשות קניות, אני צריכה מלתחה חדשה.
"טוב, לילה טוב" אמר לי מבואס והלך
"וויליאם חכה רגע" צעקתי לו הוא הסתובב ואני כבר נישקתי אותו חזק
"אתה תבוא אליי עוד הרבה , אל תתבאס אהוב שלי
"אמ... איזה טעם טעים יש לך, אפשר עוד ?" שאל אותי ונישק אותי
"ווילי דיי" אמרתי לו
"ווילי?" שאל
"כן זה כינוי שהמצאתי לך" אמרתי לו בחיוך
"טוב" אמר לי וניסה לחזור לנשק אותי
"אני צריכה ללכת" אמרתי והלכתי
"רגע חכי" שמעתי מרחוק
"מה ווילי?" שאלתי
"לא נתת לי נשיקת לילה טוב" אמר לי במבט של כלבלב
"נתתי לך הרבה מאוד, אבל בשבילך עוד אחת" אמרתי ונישקתי אותו
"בייי" אמרתי לו ואחרי 5 דקות כבר הייתי בכניסה של הבית
שמעתי צחקוקים וצעדים מתקרבים, שמעתי שכמה ילדים קראו בשמי, רצתי הביתה. אבל לפני שהספקתי , הרגשתי יד תופסת בי חזק, צעקתי "דיי, איה זה כואב לי, שחרר" ניסיתי בכל הכוח להשתחרר מהאחיזה הכואבת, אך אחרי כמה דקות של היאבקות, לא הרגשתי את היד, הרגשתי מסוחררת, והתעלפתי
כשקמתי הייתי עם חזיה ותחתונים, והיה לי דם בתחתונים, ניסיתי לקום אך לא הצלחתי משום שהיד שלי הייתה כבולה באזיקים למיטה
"הצילו" צרחתי בכל הכוח שלי
"וויליאם" שוב צרחתי
שמעתי דלת נפתחת בחוזקה "סתמי כבר" אמר לי בארסיות
"מי אתה ?" שאלתי
"מישהו שאת מאוד אוהבת" אמר לי בקול מפחיד ושמעתי בקולו את החיוך שלו
"תשחרר אותי, זה כואב לי" אמרתי
"לא ולא, כיף לי להתעלל בך, ואחרי מה שעברנו אתמול בלילה, אני לא חושב שאפסיק" עברה לי צמרמורת בגוף
אחרי מה שעברנו אתמול בלילה, המשפט הדהד לי בראש מספר פעמים
"מה עשית לי?" שאלתי בקול צרוד מנסה להחניק דמעות
"אווו, זה היה מושלם, ואחלה גוף יש לך" אמר לי
"תגיד לי מה עשית לי?" אמרתי מתחילה להתעצבן
"בואי נגיד שאת כבר לא בתולה" אמר לי
זה המשפט שלא רציתי לשמוע למרות שידעתי לפי הדם
"לאאאא, בן זונה, מה עשית לי מנוול כלב זבל" צרחתי
הוא התקרב אלי ותפס לי בחזיה ופתח לי אותה
"דיי תעזוב אותי בבקשה" לחשתי
"אין לי כבר כוח להילחם בו" ואני אפילו לא מכירה אותו
"אני לא יכול, אני מכור לגוף שלך", אמר והוריד לי את התחתונים
"דיי" לחשתי שוב
"אני מצטער על כל מה שאני הולך לעשות לך עכשיו
והכניס את כל כולו בי
"איי" גנחתי בכאב
"אם תהני מזה, זה פחות ייכאב"
"אני בחיים לא יהנה מזה"
"אז זה כבר בעיה שלך, כי אני נהנה מכל רגע שאני רואה אותך, נוגע בך מנשק אותך ונכנס בך"
"דיי" אמרתי וגנחתי
בתת מודע שלי אני חושבת שאני מתחילה להינות מזה , או לפחות כדאי לי להינות מזה כי אם אני יראה לו שאני נהנית מזה, אולי הוא ישחרר אותי
התחלתי לגנוח יותר ויותר ומצאתי את עצמי עליו
היה לו מבט מופתע
"אם אני יעשה את מה שאתה רוצה אתה תשחרר אותי מפה?" שאלתי בהתגרות
ידעתי שאם אני ישחק את עצמי אז אולי הוא ישחרר אותי
"אם שבוע שאת תעשי את כל מה שאני רוצה אז אני ישחרר אותך" אמר לי
----------------------------
היי, לכולם ותודה לכל הקוראים
עשיתי פרק ארוך במיוחד ואני רוצה לשמוע את דעתכם, שתבינו קצת אמה נאנסה,זה קצת סוטה אז מי שקטנה וקוראת את זה שתפסיק או שתגיד לי
תגידו לי מה דעתכם אם להמשיך את הפרקים ככה ארוכים ואם בכלל להמשיך עם הקטע הסוטה כי יש לי המשך...
וכמובן תצביעו
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
