אני וויליאם ראינו סרט, קומדיה כמובן, למרות שוויליאם מתעקש ואומר שהוא לא אוהב הוא לא יצליח לגבור עליי, ירד מבול בלילה, היו רעמים וברקים והיה אפשר לשמוע את הגשם מטפטף על החלונות. מגי רצה אלינו בוכה, אומרת שהיא מפחדת. ישר הכנסנו אותה מתחת לסמיכה, הרגשתי כמו אמא הלילה הזה.
בבוקר, קמתי והרגשתי כאב בבטן, ראיתי את הראש של וויליאם עלי, ושהראש שלי על מגי. קמתי ודידגתי את וויליאם בראש, שמעתי צחוק מתגלגל מפיו, איזה דרך נפלאה להתחיל את הבוקר, נתתי לו נשיקה על שפתיו וקמתי, הלכתי לצחצח שיניים, ולהכין אוכל כבר היה 11:36 ומישהו צריך להכין אוכל פה אם לא ירעבו פה, כי כל אחד פה יותר עצלן מהשני.
שמעתי נחירה אחת חזקה, ואז אחריו עוד כמה חלשות, השמן חזר לישון, אני באצת לא מבינה איך בן אדם יכול לישון כל כך הרבה.
אחרי שעה וחצי כל האוכל היה מוכן, והערתי את כולם. כולם נהנו והחמיאו לי, ווויליאם רצה ללכת אבל לא נתתי לו.
"נו אמה, תני לי ללכת, אני או מה להתקלח ולהחליף בגדים" אמר לי
"טוב" אמרתי נתן לי נשיקה על הפה והלך. אחרי כחצי שעה הוריה של מגי באו ואספו אותה, היא נתנה לי נשיקה בחיי ואמרה לי "תודה ששמרתם עליי בלילה" אמרה לי "בבקשה מתוקה" אמרתי לה
"אני מאוד מצטערת להודיע, אבל אני לא עושה כלים, לא מפנה את המדיח לא שוטפת את הבית ולא מכינה האוכל לערב, אני נהרגתי ואני הולכת לישון, לילה טוב" אמרתי להורי. שישבו בלא מעש וחיכו שאהיה העוזרת בית שלהם, עשיתי להם פרצוף ועליתי מהר
שמעתי לחשושים כמו 'איזה בת נהדרת יש לנו' או'איזה עזרה' וכבר חלמתי את החלום השביעי, נרדמתי מהר הפעם.
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
