פרק 32

237 9 4
                                    

"טוב" אמרתי וגנחתי עוד ועוד

כאב לי נורא, אבל אחרי שאמרתי לו שהוא מכאיב לי יותר מידי, הוא נתן לי סטירה צרחתי מכאב כבר הלחי שלי נהייתה אדומה מאוד, נהפכתי להיות נערת שעשועים, מופקרת שמוכרת את הגוף שלה, שלא עומדת על שלה ועוד בשביל מה ? בשביל להציל את עצמה, תמיד היה לי ביטחון כזה גבוה בשמים, ועכשיו הוא ברצפה.

אחרי יומיים, של כאבים של הרבצות של עוד משחק של עוד אונס, כמעט לא יכולתי ללכת, כל כך כואב לי שם למטה. אני לא יכולה לזוז, והוא חושב שאני בובה בלי רגשות, בלי נשמה שהוא יכול לעשות בי מה שהוא רוצה

כל הזמן המחשבה על וויליאם שיבוא ויציל אותי, אך לא יש שקט, ועדיין זה השקט שלפני הסערה

כואב לי כל הגוף ועדיין הוא מתעלל בי, כבר עוד מעט עבר שבועיים, אני סופרת את הימים שאני בכלא הזה, עלאק אמר לי שאם אני ימשיך עוד שבוע עם ה"עונג" ועם ה"משחק" הוא ישחרר אותי כבר עבר שבוע ואוי איזה קטע אני עדיין נאנסת

אני מרגישה שאני מתפרקת מבחינה מנטלית, רגשית פיזית ורוחנית

הכל קשה לי והוא לא מבין את זה

"בוקר טוב" אמר לי והגיש לי מגש של אוכל

"תאכלי הבאתי לך אוכל" לא היה לי כוח לדבר ושוב הוא נהפיך להיות עצבני, קצר רוח ועם מצבי רוח משתנים

"בבקשה" לחשתי בקול צרוד

"תשחרר אותי" אמרתי והוא סטר לי כל כך חזק שעפתי ונפלתי מהמיטה

"אין אוכל היום, עד שתתחילי להתנהג קצת בכבוד

"קצת בכבוד ? לך אין קצת כבוד תראה איך אתה מתנהג אליי כאילו אני בובה שלך כאילו אני זונה שלך, תתנהג אליי בכבוד ותשחרר אותי, אתה מכאיב לי אני לא יכולה ללכת בגללך, לא יכולה לזוז בגללך, ואתה מצפה ממני שאני יתנהג אלייך בכבוד, אז אתה יכול לחלום יבן של זונה" אמרתי אבל לפני שסיימתי כבר הייתי מעולפת מוצמדת לקיר עם דם בראש

"את לא תעיזי לדבר אליי ככה, אני יתנהג אלייך איך שבאלי, ואת תכבדי אותי, את תעשי את כל מה שאני רוצה שתעשי כי אני עכשיו אחראי עלייך, לאף אחד לא אכפת ממך, כי אם היה להם אכפת הם כבר היו פה לא? את לא חושבת ?" אני יודעת שהוא ניסה לערער לי את הביטחון ושהוא חשב שאני מעולפת אבל שמעתי הכל ושום דבר לא נכנס לי לראש, אני לא מייחסת חשיבות ,אני יודעת שהם יבואו להציל אותי, שאהבת חיי תבוא וויליאם איך אני מתגעגעת אליו אבל אני יודעת שבתת מודע שלי , מילותיו יחלחלו בתוכי

אומץ זה שם המשחקWhere stories live. Discover now