אני לא מבין מה היא עושה פה, אחרי כל השנים האלו.
שאני סבלתי שהיה לי קשה, שהייתי צריך לנחם את עצמי, בידיעה שהיא לא תחזור יותר. שאהבת האמת שלי, אהבת נעוריי,לא תחבק אותי בלילה, ולא תיתן לי נשיקה חמה ורכה.
ואני המשכתי הלאה, ועכשיו שאני רואה אותה פה לנגד עיניי, קשה לי, קשה לי לעכל שאני רואה אתה שוב פעם.
אני מבין שלא באמת המשכתי הלאה, שאני עדיין אוהב ותמיד אהבתי. שהיא באמת פה וזה לא פרי דימיוני.
"מה את עושה פה ?" שאלתי בגמגום מחניק דמעות
"חזרתי" היא אמרה בקול צרוד שכל כך התגעגעתי לשמוע.
"אבל למה חזרת, לצה פתאום נזכרת בי ובילדה שלך"
"הבנתי שאין לי חיים בלעדיכם וכל השנים האלו,הייתי באפגניסטן. עשיתי צבא. היה לי קשה, הכי שיש, והשתחררתי אחרי מלחמה ארוכה ומייגעת שלא נגמרה" היא אמרה בןכה. גם כשהיא בןכה היא יפה
"כל כך התגעגעתי אלייך" אמרתי לה
"אני אוהבת אותך, תמיד אהבתי ותמיד אוהב"
הכנסתי אותה לבית והכנתי לה תה, היא תמיד אהבה תה.
"אני לא מאמין שאת פה, אחרי כל השנים האלו, אני לא מאמין שאת פה בבית הזה, דורכת שוב בו, אני לא מאמין שאני רואה שוב פעם את החיוך המושלם שלך, את העיניים הירוקות כחולות שנראות כאלו הן בור ללא תחתית, סיר ללא מכסה. אני כל כך התגעגעתי אלייך"
פתאום נשמע בכי של תינוק, אליזבת׳ קפאה במקום, היא לא הבינה.
והסברתי לה שמלפני חודש יש לנו תינוקת חדשה, שנמצאה לנו בפתח של הבי,ת ושמרנו עליה מאז.
היא הלכה אל התינוקת,אל אייבי. ואיייי צחקה וחיבקה אותה חזק חזק.
"אני כבר מאוהבת בה" אמרה לי אליזבת׳
"גם אני התאהבתי בה כל הפעם הראשונה שראיתי אותה
עכשיו אני רוצה לראות את אמה שלי
קפאתי לרגע קצר, וכבר התקשרתי אל אמה, להודיע לה שאמא שלה שנטשה אותה פה בבית שלנו
'אמה, את חייבת להגיע הביתה יש לי הפתעה בשבילך'
אמרתי לה בטלפון.
אחרי 20 דקות היא הגיעה.
"אבא מה ההפתעה" אמרה כשנכנסה הביתה
"בואי לסלון מותק" אמרתי לה חושש מהתגובה שלה
כשהיא נכנסה לסלון ראו מבט מבולבל במקצת על פניה
"מי זאת" שאלה
אליזבת׳ קמה מהספה ניגשה אל אמה ואמרה "אני אמא שלך חזרתי" אמרה בחשש
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
